אני רוצה לכנס ולדייק את מה שאמרתי במהלך המפגש על "הכשרת הכלים", ומתוך כך לדייק את התפקיד שחנן ואיתמר התנדבו אליו.
להגדרתי: למידה היא לא הדבר המתוכנן שאנו דוחפים באופן מודע, אלא דווקא אותו "זה" שקורה לנו מחוץ לכל תוכנית וסוחף ומטלטל ומרענן ומחדש ומציב אותנו באופן חדש במציאות.
לכן – לא די להתמקד בהבאת תכנים. מקום המבקש להיות מרחב למידה התומך בלמידה של אנשים צריך בעיקר לעסוק בהכשרת הכלים. הכשרה זו תאפשר לתוכן המתוכנן, בצד דברים אחרים, להיות מעובד ומעוכל ולהצטרף לסחף הגדול של הלמידה, ולהיעשות רלוונטי משמעותי ופורה.
מה היא, אם כן, הכשרת הכלים, ואיך עושים אותה?
* * *
הכלים זה אנחנו – כל אחד בפני עצמו, וה"ביחד" שאנחנו מייצרים – והכשרת הכלים היא ההכנה והתחזוק השוטף (טיפול עשרת אלפים) שיתמכו באופן מיטיבי בהזרמת הלמידה. באופן מטפורי – הכלי הוא סוג של קערה שיכולה לקלוט אל תוכה את הלמידה להזרים אותה הלאה, והכשרת הכלים היא דיוקם של סיבי הקערה כך שהכלי יוכל להכיל, וניקיונם השוטף של הפתחים שמאפשרים לדברים לזרום הלאה.
שלושה נדבכים אני רואה בהכשרה זו: הכשרת היחיד, הכשרת הקבוצה, והכשרת הזמן.
הכשרת היחיד: זה המעשה של היחיד כשהוא מסכים להיכנס לתודעת למידה – לקלף את בגד התלמידות ולהיות ללומד. זו האחריות של כל אחד לנוע בקצב המתאים לו, לעשות את עבודת הפרשנות האישית, להתעקש להשאיר את הדברים רלוונטיים, לא לשכוח את העיקר וה"למה" האישי שלו – "תוכנית לימודים סודית", לישון כשהוא עייף, לעזוב את אזורי הנוחות, לשזור את למידתו בלמידת הקבוצה, להתחבר לגופו ולהקשיב, למצוא את הלב, להיות ישר. ועיקר עבודתו של המנחה והקבוצה בעניין זה הוא להזכיר ליחיד לאסוף אחריות זו. ההזכרה נעשית גם באופן ישיר, וגם באופן עקיף על ידי האקלים הקבוצתי, פינוי זמן ל"לבד", תרגילי גוף המחזירים הביתה, גמישות במקצב וכדומה.
הכשרת הקבוצה: כאשר אנשים מתכנסים הם לעולם לא רק אוסף של אנשים, מייד מתחיל תהליך של השתרשות – מלא חוטים נשלחים זה אל זה ורוקמים ביחד רקמת שייכות. לאיכותה של רקמה זו יש השפעה עצומה על היחיד ועל כוחו בלמידה. כשהחוטים משולבים זה בזה באופן נותן אמון ואוהב, נוצר מרחב דיאלוגי-אמוני שמאפשר בו בזמן לכל אחד להיות הוא, ולאינטראקציה להיות במטיבה – פורייה גמישה ומאתגרת. עיקר עבודתו של המנחה והקבוצה כאן היא לטפח הקשבה, לתת דוגמא, לרדת לקומת הלב, שאז גם לדיונים האינטלקטואלים יש טעם אחר. זו תנועה ממקום ווכחני שבו כל אחד מביא את ידיעתו ודעתו ועומס את החלל באופן שלא מאפשר שינוי, אל מקום שאפשר בו לא לדעת, ולתת לעדינויות להישמע ולהשפיע. בשעתו כתבתי ספר שלם על קבוצות דיאלוג, הנה הפרק הקשור להכשרת הקבוצה. את החלק הזה נתנו לחנן להנהיג במפגש הבא.
הכשרת הזמן: יש עת לכל דבר, וקצב לכל עניין. גם לתהליכי הפעילות העמוקים והמרתקים ביותר יש דינאמיקה משלהם, שמתחילה בגמגום, מגיעה לשיא, עוברת במשברים, נחה ו"מתבשלת", שוב מתגלה ומגיעה לשיא, וכן הלאה עד לסיומה הסוגר. בעבודה קבוצתית יש זמן להתכנסות וזמן להפוגה, זמן לעבודת הגוף וזמן לעבודה בזוגות, זמן לעבודה של הראש וזמן לעבודה של הלב, וכל זה שזור ב"תוכנית היום" באופן שרוכב על הגל הטבעי ולא פועל נגדו – אבל גם מאתגר אותו. כמובן, לכל אדם יש מקצב משלו, אבל: גם הקבוצה היא סוג של אורגן שיש לו מקצב משלו, וגם יש מן "אמצע" שמתאים לרוב האנשים הנוכחים, אם כי כנראה רק בנדיר לכולם. את החלק הזה נתנו לאיתמר להנהיג במפגש הבא.
* * *
באופן אידיאלי, אם כן, התוכן עוקב אחר המוכנות של הכלי, עד כדי האפשרות לשחרר אותו לגמרי – שום דבר לא מובא מבחוץ – כל התוכן צומח מן האינטראקציה בין האנשים וממה שבוער וחי ועולה. אפשרות מקסימה זו – שהיא אולי גם החיונית ביותר מבחינת תהליכי למידה – דורשת שהכלים יהיו בשלים לכך, אחרת הלימוד יכול מאוד להתפזר. זו האפשרות שנעמה מיקה הציעה לנסות באחד המפגשים הבאים.