הבחירה בחיים

בחירה בחיים

למה בעצם שיהיה לנו עניין להיפרד מתקשורת קושרת – זו שכעת אנחנו אולי נתונים בה, ובכלל  בחיים?

זו שאלה חשובה כיוון שהרבה תלוי במניע שלנו.

מאיזה מקום אנחנו רוצים להשתחרר מתקשורת קושרת, מה שורש החיפוש שלנו?

אם אנחנו רוצים בכך כדי ליצור גרסא משופרת של עצמנו, משמע, לשכלל את מיומנותנו כדי שנוכל להיות מישהו אחר – ה"אני-האידיאלי" הראוי, העתידי, שכבר התנקה מכל השטויות שאנו סוחבים אתנו כבר שנים רבות, קרוב לוודאי שזה לא יעבוד.

מול הרצון להיות טוב – לתקשר נעים, להיות אנשים שלווים ושוחרי שלום, להקשיב לזולתנו ולגלות אמפתיה, להימנע מצרימה, לא לעשות רושם רע על השכנים, וכן הלאה, ניצבים כוחות הרבה יותר חזקים: הצורך להיות צודק, ההתמרמרות על העוול שנעשה, הרצון להעניש, המתיקות של הצדקנות העצמית, הגאולה של פרויקט-העצמי החבול, ועוד.

מול כל אלה – האידיאלים היפים שלנו, בהיעדר מניע עמוק יותר, קורסים.

* * *

ובכלל, עצם הצבת ה"בעיה" בנוסח של –

"אני או לא-אני",

מכשילה אותנו בעצם ניסוחה.

כך קורה למעשנים שחושבים שבתהליך הגמילה עליהם לבחור בין שתי אפשרויות: או שתמשיך להיות אתה, תהנה מן החיים, תעשה את מה שמתחשק, (ותמשיך לעשן) או שתתבגר, תתאפק, תיקח את עצמך בידיים, תסבול, ותפסיק לעשן. כשכך מפורש תהליך הגמילה – כאובדן של חירות וכדרך להיות פחות אני – ברור לאן זה יכול ללכת.

היה ראוי שאדם יבחר להיות יותר הוא, יותר בחירות, יותר בעוצמה, יותר בעונג – לא פחות.

וכך גם בנוגע לתקשורת הקושרת – המניע שלנו להיגמל ממנה צריך להיסמך על בחירה עמוקה – הבחירה שלנו בעצמנו ובחירותנו. לא רק להיות נחמדים יותר אל השכן או בן הזוג, אלא בעיקר להיות יותר נחמדים לעצמנו.

כי כן, כאשר אדם נתון בתקשורת קושרת, זה לא רק מול האדם שמולו שיש לו קושי, אלא שהוא נסוג אל תוך חדר-אטום – ששם איכות החיים היא בכלל לא משהו. לבחור להיגמל מתקשורת קושרת, במובן הזה, זה לבחור לצאת מאותו חדר אטום חונק, אל הממשות ואל האוויר הרענן והמבריא שיש פה בחיים של נוכחות. זה לבחור בעצמנו, וממילא, אבל רק כהמשך לזה – לבחור בזולתנו.

* * *

המניע, אם כן, הוא חשוב. וכמו שאין דנים אדם בכעסו, גם כאן, היה כדאי שתיוולד משאלה עמוקה ועקרונית, שאינה רק תוצר של מצבי חירום – לבחור בחיים.

כשהמניע הזה קיים, והוא יורד אל השורש, ונוגע בקרקעית נפשנו באופן אותנטי – ואפילו זו רק משאלה והאדם לא יודע מה הוא יכול לעשות בקשר לכך – ברוב המקרים, די בכך: האדם ימצא את עצמו מחוץ לתקשורת הקושרת.

הסדנא שלנו יכולה להסתיים כאן, אם כן.

לא צריך כלים, ולא לימוד של טכניקות או פרשנויות או דרכי התמודדות.

ועם זאת, זו בדיוק בחירה זו בחיים שאינה פשוטה ואינה מחוורת. הרבה פעמים נדמה לנו שאנו בוחרים, אבל זו רק בחירה תיאורטית, רעיון שאנו מאמצים לעצמנו, אבל לא משאלת לב עמוקה. ופעמים רבות, גם אם אכן הגענו לקרקעית ומצאנו את עצמנו זועקים לגאולה ונכונים להתמסר לנוכחות, גם אז, זה לא מחזיק להרבה זמן. היומיום, ההרגלים, הכוחות הקדמוניים המתעוררים בנו – כל אלה משכיחים את הבחירה שאמנם נעשתה. שלא כמו הסיגריות – כאן אין לנו אמת מידה ברורה שתתן לנו משוב ותנטר את נאמנותנו למקור.

ולכן אנו זקוקים גם ללימוד, וגם לכלים, וגם לאיזה סדר יום שידריך אותנו.

אבל,

כל אלה לא יכולים לבוא במקום הבחירה המקורית, גם זו העקרונית וגם זו שנעשית כל פעם מחדש מול האדם שמולנו. למעשה, הם בסך הכול דרכים שונות להזכיר לנו את הבחירה שלנו, ולהעמיד אותנו מולה כדי שנבחר מחדש.

זה הכול.

* * *

זו כל החכמה על רגל אחת.

הבחירה היא המפתח – ואם היינו זוכרים אותה – די היה בה. איננו זקוקים לשום דבר אחר. לא לכלים, לא הדרכות, לא טכניקות, ללא תרגול, לא ללימוד. למעשה, כל אלה, ללא הבחירה העקרונית, הם כלים ריקים שבנקל יכולים להביא אותנו לעולם מלא בלבול, שרק מוסיף עוד עומס על התקשורת הקושרת, ומסבך אותה יותר.

ובאמת באמת – מה שמרפא ומשחרר מתקשורת קושרת זה הרצון הפשוט, התמים – המניע העמוק לחירות.

וכך זו השאלה הראשונה שעלינו לשאול את עצמנו – למה רוצים ללמוד תקשורת משחררת?

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *