האימון חשוב לא רק מצד זה שיש דברים שאנו מצליחים להבין רק מתוך עשייה, ורק מתוך עשייה חוזרת, אלא גם מסיבה נוספת.
לצורך העניין, הבה נעשה ניסוי מחשבתי:
הבה נניח שאלוהים נענה למשאלות ליבנו, אך חוק טבע קובע שמהלך ההגשמה צורך שבועיים ימים. זה הזמן הממוצע של ה"דואר" האלוהי, שהוא לא רק דואר במובן הפשוט הזה שמסר התשובה עובר משם לכאן, אלא במובן היותר עמוק שבו רוח קורמת עור ובשר והופכת לעובדה במציאות. זה לוקח שבועיים. וכנראה לא רק ממגבלות האלוהות, אלא מסיבות טובות.
בכל אופן, הנה אנחנו כאן, מביעים בכל עוצמת רוחנו משאלה…
ואחר כך שבים לחיינו.
כיוון שאיננו מודעים לזמן של דואר ההגשמה, ואין שום אות מידי שאנו מקבלים חזרה, אין לנו מושג אם הודעתנו התקבלה, אם היא בטיפול, ומה זה בעצם אומר. בצדק אנחנו מניחים, שפשוט זרקנו מילים לרוח, והחזרה לאורח חיינו, מבטאת כבר הפנית גב למשאלתנו וציפייתנו לטוב. או שמחר כבר נבקש משאלות אחרות, או שפשוט אנו שוכחים שביקשנו ושוכחים מה ביקשנו. כשאחרי שבועיים אנחנו עומדים מול החבילה, אנחנו לא יודעים כבר למה היא שייכת. זו פשוט עוד פיסת מציאות – לדעתנו מקרית לחלוטין – שאנו לא יודעים לחבר לחבילה שתכף באה אחריה, ואשר לו היינו מתעכבים היינו מגלים שהן יוצרות יחדיו את התשובה לשאלתנו.
וגם אפשר לחשוד, שברגע שאנו מפנים את הגב, אז גם תהליך ההתקרמות (עצמות בשר ועור) דועך מעצמו לאיטו, הופך לבועות אוויר, ובעצם לא מגיע לכדי הגשמה מלאה, וממילא גם לא נוחת לפתחנו עם צלצול הדוור.
נוכח המנגנון הזה, אפשר להבין את החשיבות של האימון.
וגם של השבועיים.
האימון, שוב ושוב, עוזר לנו (או לפחות יכול לעזור) להישאר ערים סביב משאלתנו המקורית.
במובן הזה האימון הוא סבלנות, השהייה, מה שמאפשר לנו להישאר במקום אחד ולהמתין לדואר עד שהוא מגיע.
תגובה אחת על חשיבותו של האימון