המסכה ומשפט הגנאי

מסיבות שונות ומורכבות התבלבלה השייכות הממשית בשייכות הסיפורית. במקור, הבלבול נבע מהשייכות הפצועה – מתוכה נראה היה שיש בשייכות הסיפורית פתרון לכאב. אבל, בעיקר, הבלבול הזה תורם להמשך הזנתה של השייכות הפצועה: בחיפושו של האדם אחר שייכות הוא מנסה למצוא לעצמו מקום בסיפור של מישהו אחר (לקבל אישור של הקהל/מבט). לא רק שהוא לא מצליח כך למצוא לעצמו מקום בשייכות הממשית – המעשה הזה פוצע אותו שוב ושוב.

בניסוח אחר: מתאמץ הוא להפוך עצמו ממישהו למַשֶּׁהוּ (דמות בתוך סיפור), מַשֶּׁהוּ "אמיתי", מַשֶּׁהוּ עמיד בפני הלחץ האטמוספרי של מבט הקהל. המַשֶּׁהוּ הזה הוא בו זמנית המסכה שמאחוריה הוא מסתתר, ומה שלא מאפשר לו להופיע (לנשום, להזדקף, לצאת לחופשי).

לעניין הזה יש כמה קומות: האדם שומע משפט גנאי מהקהל (או מנציגו המקומי – הזולת או הסיטואציה) וכנגדו הוא מנסה להוכיח את חפותו.

אבל מדוע מלכתחילה הוא שומע משפט גנאי? זה קשור להסתתרותו.

שלוש קומות יש לזה:

1. המבט (הקהל) חושד באמינות הסיפור. וכנגד החשד האדם צריך לשוב ולהוכיח שהוא לא כזה,
2. והפעם גם להוכיח שהוא אמין,
3. ולהוכיח שהוא לא מנסה להוכיח.

זו עבודה ללא סוף. המבט של הקהל נעשה מבט מאיין, מוחק, מצמית. ומשפט הגנאי הוא הדרך שבה הוא מבקש לגרש את האדם מן הסיפור ומן הנחמה של השייכות המדומה שהסיפור מציע.

אף על פי שחדר הדרמה מורכב ממספר שכבות – השכבה העיקרית היא שכבת הזהות – זו העוסקת בניסיון להיות בסדר – להיות בתוך הסדר הסיפורי.

בשום פנים ואופן הוא לא רוצה שהקהל יחשוב עליו שהוא כזה, והוא מבלה את חייו בניסיון להוכיח שהוא לא כזה. זו הזהות שלו – זהות המסכה. ההתגוננות מפני המבט המבקש לאיין, שתמיד אומר – אין לך זכות קיום. (רק אם תהיה אחר, בסדר, תהיה לך זכות קיום).

ואנחנו כאן – בעיקר כדי לחשוף את הקהל.

הנה רשימה חלקית של משפט גנאי נפוצים:

נא לבחור עשרה משפטים (אפשר גם להמציא חדשים) ולדרג אותם על פי סדר החשיבות.