הקוסם מארץ ים, אורסולה לה-גווין
כנער חשב אוֹגְיוֹן, ככל הנערים, שיהיה זה שעשוע נעים מאד לפשוט וללבוש כל צורה בעזרת אומנות הכישוף – אדם או חיה, עץ או ענן – וכך להתגלגל באלף הוויות, אבל כקוסם למד את מחיר המשחק – שהינו הסיכון של איבוד עצמך, והרחקתה של האמת. ככל שאדם נשאר זמן ממושך יותר בצורה שאינה שלו-עצמו, גדל יותר סיכון זה. […]
גַד לבש צורת נץ בעת יאוש נורא וזעם, וכאשר עף מאוֹסְקִיל היתה רק מחשבה אחת בראשו: לעוף מהר יותר מיצורי האבן ומן הצל, להמלט מהארצות הדוממות, ללכת הביתה. […]
הוא עף אל המקום הנכון. בבצר היו מעטים שיכלו להפכו שוב לאדם, ובגוֹנְט – רק אדם אחד.[…]
"ברון בואך, בחור," אמר אוגיון.
"באתי אליך חזרה כפי שהלכתי: שוטה," אמר האיש הצעיר, קולו עבה וצורמני. המג חייך מעט ורמז לגד שישב מעבר לאח, מולו. הוא יצא לחלוט תה לשניהם. […]
"אתה נושא צלקות מרות, בחור" אמר.
"אין בי כוח נגד הדבר," ענה גד…
"מוזר," אמר (אוגיון), "היה לך כוח די הצורך לגבור בקסמים על חרש-כשפים בממלכה שלו, שם באוסקיל, היה לך כוח די הצורך לעמוד בפיתויים, להתגונן מפני התקפה שערכו עליך משרתי הכוח העתיק של הארץ ההיא, ובפנדור היה לך כוח לעמוד אל מול הדרקון"
"באוסקיל היה לי מזל, ולא כוח," השיב גד, והוא רעד שוב כשחשב על הקור הממית דמוי-החלום של חצר הטרנון. "ובאשר לדרקון – ידעתי את שמו. הדבר המרושע, הצל שבעיקבותי, אין לו שם."
"לכל הדברים יש שם," אמר אוגיון בבטחה רבה […]
"אם לצל יש שם," אמר (גד) לבסוף, "אינני חושב שהוא יטרח לומר לי אותו…."
"לא," אמר אוגיון, "וגם אתה לא טרחת לומר לו את שמך, ובכל זאת הוא ידע אותו. באדמות הביצה באוסקיל הוא קרא לך בשמך, בשם שנתתי לך. זה מוזר, מוזר…" […]
לבסוף אמר גד: "באתי הנה לקבל עצה, לא כדי לחפש מיקלט, המורה […]"
"אין שום מקום בטוח," אמר אוגיון ברכות. "אל תשנה את עצמך שוב, גד. הצל מבקש להשמיד את הוויתך האמיתית. הוא כמעט עשה זאת – כשהבריח אותך אל הנץ. לא, אינני יודע לאן עליך ללכת, ובכל זאת יש לי רעיון לגבי מה שעליך לעשות. דבר קשה הוא לומר לך זאת."
שתיקתו של גד תבעה את האמת, ואוגיון אמר לבסוף: "אתה חייב להסתובב."
"להסתובב?"
"אם תמשיך ללכת קדימה, תמשיך לרוץ, כי אז בכל מקום שאליו תרוץ – תתקל ברוע ובסכנות; שהרי הוא מבריח אותך, הוא בוחר את הדרך שבה אתה הולך. אתה חייב לבחור. אתה חייב לחפש את זה המבקש אותך. אתה חייב לצוד את הציד." […]
"אם אסתובב" אמר גד לאחר שחלף זמן מה, "אם כפי שאתה אומר אצוד את הציד, אני חושב שהציד לא יארך. כל תשוקתי היא לפגוש בו פנים-אל-פנים. פעמיים עשה זאת ופעמיים הביס אותי."
"הפעם השלישית היא סוד הקסם," אמר אוגיון. […]