1.
אחרי שני מפגשים שבהם עסקנו בשייכות, אנו רוצים לחזור אל הבלבולים ולגעת בבלבול שנמצא בלב השייכות. קראנו לו הבלבול של השייכות הסימביוטית.
אנסה להאיר בקצרה את הבלבול ומקורו.
2.
לכל אדם יש צורך בסיסי בשייכות, זה נכון לתינוקות וילדים ונכון לא פחות למבוגרים.
שייכות היא בו בזמן:
מרחב תומך מזין ומרגיע,
ומצע שעל גביו אנו יכולים לבטא את עצמנו, לתת לזולתנו, ולקחת חלק בשיחה.
3.
בתור תינוקות גדלנו בחיקה של השייכות הסימביוטית.
אלא שהשייכת הזו שהיא נפלאה לתינוקות כבר לא מתאימה לאנשים מבוגרים. כמו דברים אחרים שהם טובים לתינוקות ולא שייכים למבוגרים, גם כאן, כאשר אדם ימשיך "לצרוך" אותה בבגרותו, הוא יסבול מקשיים שונים ומשונים.
4.
אבל מה לעשות? לחיות בלי שייכות?
זו לא אופציה – לא באמת.
וכך קורה שאדם המאמין שיש רק סוג אחד של שייכות (השייכות הסימביוטית) ימצא את עצמו מיטלטל בין שני קטבים: מצד אחד ניסיונות "לגנוב" בכוח שייכות שלא מתאימה לו, ומצד שני התנתקות משייכות בניסיון להתגבר, להסתדר לבד, להגיע לאי-תלות וכן הלאה – כולם דברים שהוא מזהה עם הבגרות.
ולמעשה שני הקטבים הללו הם מופעים של אותה הוויה שלצורך העניין אפשר לקרוא לה "שייכות סימביוטית שלא בעתה" או בקיצור "שייכות אוטיסטית".
זה בעצם הבלבול שאנחנו מדברים עליו.
5.
הבלבול הזה, כך אנחנו רואים, הוא בלבול מרכזי באנושות ומניע דברים רבים בעולם.
כאן נמצא את הצורך בבעלות, בשליטה, בדעתנות יתרה, באידיאולוגיה מצמיתה, באי-סובלנות לזולת וכן הלאה. כולם אסטרטגיות להתמודדות עם הבלבול, אבל, בו בזמן גם מנציחות ומעמיקות אותו, בתהליך של היזון חוזר.
6.
את כל זה אפשר להבין עמוק יותר על רקע מצב "מתוקן".
בתהליך בריא התינוק מתחיל לגדול בתוך המצע של השייכות הסימביוטית, אבל עם תהליך ההתבגרות, בסיוע הוריו, הוא עובר תהליך של פרידה, שעיקרה הוא התמרה משייכות סימביוטית לשייכות דיאלוגית. "חומר" השייכות הסימביוטית הופך בהדרגה ל"שייכות דיאלוגית".
7.
כאשר תינוק לא זוכה באותה שייכות סימביוטית מחד,
ולא זוכה בתהליך פרידה מברך מאידך,
נולדת שייכות פצועה.
היא מותירה את האדם תלוי בין העולמות, לא יכול עם ולא יכול בלי. תלוי וקשור מחד, ומנותק ומנוכר מאידך. הלא הוא הבלבול שאנו מדברים עליו, הבלבול של השייכות הסימביוטית שלא בעתה (האוטיסטית), ובקיצור קראנו לו: הבלבול של השייכות הסימביוטית.
8.
לבלבול הזה יש תשובה תיאורטית אחת – שייכות דיאלוגית,
אבל להגיע לכאן ממש, זה אומנות גדולה, ומסע חיים.
הרבה ממה שאנו מתאמנים עליו בקורס הזה קשור לאומנות זו.
9.
במפגש הקרוב נתעכב בבלבול של השייכות הסימביוטית.
ובזה אחריו נתאמן על השייכות הדיאלוגית.