חיים בחירתיים
1.
מעניינת התפנית הזו שאנו עושים לפעמים מבריחה לבחירה.
כלפי חוץ אפשר שלא השתנה דבר – אבל איזה הבדל! אותו דבר שרק לפני רגע היה סיבה לדיכאון ומילא אותנו בחוסר אונים מתיש שעטף את חיינו בערפל לא מבורר, מתהפך להיות עניין חי – לא בהכרח מענג – אבל בהיר ונוכח.
2.
קחו למשל את אותם אנשים צעירים שמגיעים לגור בעיירה מתפתחת ומוכת עוני מתוך אידיאולוגיה. בדירה לידם גרים אנשים צעירים אחרים, בני המקום שכל חלומם הוא לברוח מכאן. אלה ואלה נתקלים באותם אירועים, מתמודדים עם אותם אתגרים, פוגשים את אותם שכנים, אבל מה גדול ההבדל! האחרונים מפנים גב לכל האתגרים, חשים קורבנות של מצב שלא בחרו בו, ואילו עבור הראשונים כל קושי הוא אתגר מולו הם מתייצבים בתחושת שליחות.
לכאורה ההבדל טמון בזה שלאלה שנולדו כאן אין ברירה, ואילו הבאים בשליחות יודעים שיש להם לאן לחזור אם הדברים יסתבכו. אבל ייתכן שכל זה הוא לא יותר מרעיון בראש (לנולדים כאן יש ברירה, ולבאים מכאן מרצון באמת אין מקום אחר), ואמנם רעיונות בראש הם חשובים, ובכל זאת זהו אקט ההתייצבות הפנימי שעושה את ההבדל. והוא יכול להתקיים גם כאשר לכאורה אין לאדם כל בחירה – הוא נפל מן המטוס אל תוך הג'ונגל, ובחר לחיות.
3.
לפעמים גם התייצבות בעניין הרבה יותר קטן משאלת מקום המגורים, יש לה את אותה השפעה מזקיפה ומעוררת.
קחו לדוגמא את שאלת "אצל מי אתם עושים את ליל הסדר השנה?"
יש אנשים שכבר חודש לפני המועד גואה בהם תחושת חוסר אונים ההולכת ומציפה את כל הווייתם בערפל. כמדי שנה יש להם רעיונות לעשות את זה יותר משמעותי, אולי עם חברים, אולי בכלל בטבע, אבל שום דבר מכל זה לא מגובש מספיק בכדי להפוך למעשה. מן העבר השני ההורים של כל צד לוחצים – נו אז מה אתם עושים? וכל זה כמו נושף בעורף, תובע עמדה שבאמת לא קיימת. הדבר היחיד שקיים זה רצון שאיכשהו כל זה יסתיים בשלום והם יוכלו כבר להיות מן הצד השני של ים סוף.
מדהים לראות איך לפעמים הצורך לנקוט עמדה – כשמסרבים – מחליש את כל המערכת.
ומנגד, כאשר האדם פתאום מתנער ממקומו ובמקום לברוח מסתובב לאחור ומתייצב ונוקט עמדה מול מה שמאיים עלי, מיד מתהפכת ההשפעה, והיכן שהייתה בעיקר תרדמה קהת חושים, נעשית מחדש ערנות דרוכה, עוצמה ועצמיות.
4.
מקום מגורים של אדם הוא בוודאי עניין חשוב המקיש על הרבה דברים אחרים, אבל הרבה יותר מזה משפיע עצם מעמד הבחירה. אף על פי שהוא נעשה בנוגע לעניין אחד, האנרגיה הטמונה בו שופכת מאורה על כל רגע בחיים ועושה אותם מחיים נגררים, לחיים בחירתיים.
ומלכתחילה זה לא כל כך משנה באיזה עניין נוקטים עמדה ומה העמדה שנוקטים.
יש אחד שחזר בתשובה, שני נעשה נזיר זן, שלישי החליט למחזר כדי לשמור על הטבע, ורביעי החליט מעכשיו לאכול בריא. כל אחד מהם זכה בערנות מתוך התייצבותו. גם אם היה זה עניין קטן, הערנות חרגה מתחומה הצר והזליפה מברכתה על כלל ההוויה, הופכת לא רק את העניין האחד ל"בחירתי" אלא את כלל החיים.
כך קורה לאותו אדם שעלה "לארץ הקודש" לאחר אלפיים שנות גלות, ובמשך שנים רבות לאחר מכן הוא עדיין חי בחוויה שכל צעד שהוא עושה בארץ הקודש, וכל גמיאת מים שהוא גומא, וכל מפגש שהוא פוגש – הכול מלא באותה משמעות פלאית שנמשכת ממעמד הבחירה ונותנת טעם חדש ורענן לחייו. זה לא שהוא לא רואה את הקשיים. אבל אלה רק ממשיכים להלהיב אותו מכוח אותה נקיטות עמדה.
5.
וחשוב לדייק – כי הרי גם אלה שהתענו בשאלת "אצל מי הסדר?" נאלצו לבחור בסופו של דבר. אבל יש הבדל אם הם נגררו לבחירה, או שבחרו לבחור.
המקרה הראשון השאיר אותם רדומים ומכאניים, ממתינים שההגדה תסתיים. המקרה השני עשה את המהפך ונתן ל"סדר" את אותה איכות מודעת. שוב אינם פליטים בסיפור של מישהו אחר – הם נעשו למְסַפְּרִים.
6.
כדי לחיות חיים בחירתיים לא בהכרח צריך לעשות שינויים מרחיקי לכת או בכלל לעשות איזה שינוי חיצוני בחיים – זה בעיקר עניין של עמדה.
בוודאי, לעשות שינוי חיצוני יכול לתמוך בבחירה הפנימית – לחבוש כיפה, ללבוש בגדי נזיר, לסגור את חשבון הפייסבוק, לוותר על הטלפון הנייד – כל זה עוזר. בעיקר נוכח כוחם הרב של דפוסים ישנים. ועם זאת העיקר הוא לא בחיצוני. יש אנשים שעשו את התפנית החיצונית אבל עד מהרה חזרו לחיות חיי קורבנות. התפאורה השתנתה אבל ההרגלים חזרו ואספו אותם מן הצד השני אל תוך חיי שגרה מכאניים.
אז מה היא אותה תנועת נפש פנימית שעושה את החיים לחיים בחירתיים?
7.
הניסוח "חיים בחירתיים" מקביל לניסוח "חיים מודעים".
אני לא אוהב אף אחד מן הניסוחים הללו בגלל האסוציאציות שהם גוררים איתם, אבל יש מובן שבו הם מדויקים.
ראו למשל את האדם שבחר לסגור את חשבון הפייסבוק שלו. אחת הסיבות שהוא עשה זאת, הייתה קשורה להתמכרות שגררה אותו פעם אחר פעם, כביכול למרות דעתו ורצונו, אל תוך מה שלא עשה לו טוב. זמן רב שקל לעשות את המעשה והיסס, והנה אזר אומץ וסגר.
שקט.
האם הוא שלם עם המעשה?
אם הוא בחר לבחור, ולא רק כפה על עצמו בחירה – התשובה היא חיובית. ה"שלם" כאן לא מבטא את היעדר הספק, אלא את אקט ההתייצבות. זה לא אקט של שליטה וכפייה הנובע מאיזה היגיון – זה מעשה של אמונה שמוליד שקט. יש בו סוג של חגיגיות העוקף כל שיקול של היגיון. עם החגיגיות הזו הוא פוסע כעת גם בשאר ענייני החיים. לפחות לכמה ימים, העוצמה של התייצבות מלווה אותו ונותנת לחיים שלו את הטעם הזה של חירות ומודעות.
8.
אלה דברים קטנים שעושים את ההבדל, וחשוב לדייק בהם.
הנה אדם שניגש לשטוף את ערמת הכלים שבכיור. מה יעשה את ההבדל בין שטיפת כלים מודעת לכזו שהיא מכאנית?
זה יכול לבלבל. אם הוא הופך את שטיפת הכלים ל"אקט מודע" חלק מאיזה תרגול רוחני, שאמור לשרת את "פרויקט העצמי", קרוב לוודאי שלא קרה כאן שום דבר חדש. זו לא מודעות, לפחות לא כפי שאני רוצה להשתמש במילה זו, אלא סוג של ידיעת יתר – חשיבות עצמית הגוברת עליו ולא מאפשרת לו להיות נוכח ומחובר לממשות.
אבל אפשר גם שהוא ניגש לכיור ללא כל אותה תפאורה, ועם סוג של התייצבות אחרת.
רגע לפני כן הוא עוד הביט בערמת הכלים והרגיש שהיא מביסה אותו – כל כך הרבה זמן הוא מבלה ליד הכיור! הוא לא רוצה בכך ולא בחר בכך, והנה שוב זה קורה לו. זה לא חיים! אבל הרגע הבא כבר מלא בטעם חדש. הוא מתייצב באופן כזה שכל ערנותו חוזרת אליו. שוב אין זה מעשה של דיכוי – זו עוד זירה שבה באים לידי ביטוי חייו הבחירתיים, חייו המודעים. אותם הוא משרת, ואין לו באמת משהו יותר חשוב לעשות מאשר זה.
9.
לשטוף כלים באופן מודע זה לא לשטוף אותם לאיזו מטרה אחרת מזו שיהיו נקיים. אבל בו בזמן זה גם להשתחרר מן ההיגררות המכאנית-קורבנית שבזה, העושה את האדם למחוסר הכרה – רק כלי לביצוע.
קצת על האיכות של שטיפת כלים מודעת, אפשר ללמוד מן הפעם הראשונה שבה הוא שיחק ב"לשטוף כלים". מדוע "הפעם הראשונה ששיחק" ולא פשוט "הפעם הראשונה ששטף כלים" שגם היא מן הסתם הייתה בגדר חידוש?
כי לרוב הפעם הראשונה ש"שטף כלים" הייתה בעצם כבר משהו אחר – השתדלות, ריצוי, הוכחה של איזה עניין, מלווה בכל העומס של מעשה שצריך להצליח בו, שיש בו נכון ולא נכון. כל זה הוא חלק מן המסה של המכאניות, של אי-המודעות. ואילו במשחק יש את הערנות הדרוכה, המבטאת את הלך הרוח של חיים בחירתיים. האדם כאן לא פועל בשדות זרים – אלה חייו אותם הוא חי, משמע, בוחר לחיות.
10.
אמרתי שמלכתחילה אין זה מה שנה באיזה עניין נוקטים עמדה ומה היא העמדה שנוקטים – כל עוד זו נקיטת עמדה – היא עושה את העבודה של הפיכת החיים לחיים בחירתיים.
אבל אחרי מה שנאמר יש בכל זאת מקום לתקן ולהגיד – שזה משנה באיזה עניין נוקטים עמדה ומה העמדה שנוקטים. זה ישפיע על העומק והרוחב והתנופה של החיים הבחירתיים.
כאן ניתן למצוא דברים שנכתבו בעבר ומביאים היבטים נוספים של אותה תנועה:
2 תגובות על חיים בחירתיים