האם אפשר להסביר את כל מצוקות האנוש במונחים שלתקשורת?

האם אפשר להסביר את כל מצוקות האדם במונחים של תקשורת? האם אפשר (ומדוע כדאי) לזנוח את המבנים המוכרים המציירים מפת אדם, ומפרשים מנגנונים ותהליכים פסיכולוגים פנימיים, לטובת גישה המזהה כל סוג של מצוקה כאיכות של תקשורת, (או כתקשורת  שהשתבשה)?

מדוע כדאי, מה תהיה המוטיבציה של פרשנות כזו?

יש בה גרעין אידיאולוגי, סוג של תכלית באופן בו מבינים לא רק מה הוא האדם, אלא גם מה ייעודו.

אבל ייתכן שגם מצד ה"עובדות", אם אפשר לנסח זאת כך, ישנו יתרון בפרשנות כזו, המזכירה מהפכים פרדיגמאטיים אחרים – כגון המעבר מקוסמולוגיה תלמאית לקוסמולוגיה קופרניקאית, שהסכימה לוותר על הנחת מוצא (שכדור הארץ במרכז) ואגב כך בנתה מודל פשוט וישיר יותר.

* * *

בראשית הייתה התקשורת,

או אף קודם לכן:

בראשית הייתה הזיקה.

האדם כקצה פתוח של הרצף אני-אתה או אני-לז.

וכל מצוקותיו של האדם אשר בקו אחד עם תרבותו הוא מזהה כעניינים אישים הקשורים למכאניקה של אישיותו, לטראומות ילדות וכן הלאה, ייתכן שכל אלה הם צורות של תקשורת.

תגידו, אבל הרי האדם לא כל הזמן נתון בתקשורת, וגם אם נניח שחלק מטראומות ילדותו נבעו מן הקשר שהיה לו עם אמו ועם אביו (והפסיכולוגיה הקלאסית חוזרת ואומרת בדיוק את זה), עדיין אלה העקבות שהותירו קשרים אלה באישיותו המציקים לו עכשיו.

אבל,

א. אני הרי רוצה לדבר על יותר מאשר קשר – אני רוצה לדבר על תקשורת.

ב. ייתכן שמה שנראה כאילו האדם לא נתון בתקשורת בעצם הוא רק מראית הפנים, ובאמת הוא כל הזמן נתון בתקשורת.

ועכשיו צריך באר:

* * *

קודם לבאר את הדגש – לא הקשר בין הילד לאמו, אלא התקשורת החיה, כפי שקורית בפועל. כמובן, התקשורת הזו מכילה גם את הנימים הדקות של הכוונה של הדובר, כמו גם דברים רבים אחרים שהם חלק מן הרקע של התקשורת. אבל אולי היא מכילה את המספר יותר מאשר את הסופר. משמע את עמדת השיח של הדובר. (של האם או האב או כל דמות אחרת משמעותית).

וכך מה שמשפיע על האדם בילדותו זה לא הקשר ומהותו אלא התקשורת ומה שהיא מגלמת. 

* * *

ואחר כך לבאר שהאדם כל הזמן נתון בתקשורת. שרוי ועומד בשיחה.

הרי גם בשיחה פנים אל פנים המתרחשת בפרק זמן של שעה, ישנן הפוגות ומעברים, שהם חלק בלתי נפרד מן השיחה – גם אם לא נאמר בהם דבר, הם ספוגים באווירת השיחה. ואפשר אם כן שתתקיימנה שיחות הנמשכות על פני שנים, שיחות שבהן מתפרש כל מעשה ודיבור כרפליקה בתוך השיחה.  

ומה ערך יש לניסוח זה?

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *