הערות בעקבות מפגש חמישי 2016

1.

מלכתחילה ביקשנו השנה להתמקד באותה "היגיינה תקשורתית" שמאפשרת לנו להיכנס ולצאת בשלום ממצבים רגישים (נפיצים), שיש להם פוטנציאל גבוה לתקשורת קושרת.

היגיינה תקשורתית היא כמו לימוד של שפה,

יותר משהיא "פטנט" מכאני מקומי היא אורח חיים,

קוד אתי של הפוסע בדרכי החיים בנוכחות.

באופן מעשי ביקשנו לגשת לזה דרך בחינת המצבים העדינים וניתוח הכללים בכל מצב, וליקוטם לכלל מערך שלם.

רק התחלנו. והרבה הקדשנו לניתוח וסיווג הסיטואציות הרגישות.

2.

דרך עבודת הסיווג ראינו מחדש כמה זו תרגולת חשובה:

להצליח לדבר על המציאות שלא דרך הפרשנות הדרמטית.

למעשה, זה מהווה את השלב הראשון ואולי העיקרי בדרך לאותה היגיינה נפשית.

עולם שלם של מושגים מקבילים שאפשר לתרגם מן השפה הדרמטית לשפה המציאותית לדוגמא: אינטרסים (דרמה) = רצונות (מציאות), דחייה (דרמה) = אי-הסכמה (מציאות), פלישה (דרמה) = טריטוריה (מציאות), קנאה (דרמה) = יחסי חזק חלש (מציאות) וכן הלאה.

קשה להסתכל על הדברים באופן מציאותי ולא באופן דרמטי כשאנו נמצאים כבר בתוך תקשורת קושרת, כי אז כבר פועלת התוכנה הקדמונית וזו הפרספקטיבה והשפה שלה. אבל רגע לפני, זה עוד אפשרי, וזה עשוי לעשות את ההבדל להמשך.

3.

תומר התייחס במייל הקודם שלו להבדל בין המקום שממנו פועלים לבין הטכניקה להגיע למקום הזה. ובאמת אפשר לחשוב על שלושה דברים הקשורים ללימוד ההתייצבות:

דיוק היחס למציאות,

דיוק הפעולה במציאות,

פרקטיקות שעוזרות לשניהם.

כשאנו מדברים על קוד-אתי, בעיקר אנו מדברים על דיוק היחס – שהוא למעשה המקום שממנו אנו ניגשים למציאות. מתוך דיוק היחס גם גדלה היכולת לדייק את הפעולה, אם כי לדיוק הפעולה יש גם אומנות עצמאית. ולבסוף, יש תרגולות שונות שעוזרות לנו לעשות את העבודה הזו. כמו למשל התנסות חוזרת בהקשבה עמוקה לזולת.

היכולת להבחין בין פרשנות דרמטית לפרשנות מציאותית היא הבסיס של דיוק היחס.

4.

מה שקראנו לו "משפט ראשון", אם כן, מכיל בתוכו את הסיטואציה המציאותית מצד אחד, ואת שורש הפרשנות הדרמטית מצד שני – מה שקראנו לו ליבה. אותה סיטואציה יכולה להניב ליבות שונות עבור אנשים שונים במצבים שונים.

הליבה, היא משפט הגנאי שאני מזהה שכביכול נאמר לי בתוך הסיטואציה.

לכן ראוי אמנם לקרוא לסיטואציה משפט ("משפט ראשון").

כשאני מבין שמשפט הגנאי שאני שומע הוא נטייה שלי, אבל לא באמת מה שאומרת הסיטואציה, זה עוזר שכפתור התוכנה הקדמונית לא ילחץ.

וראינו שיש צורך לדייק בניסוח של הליבה – זה דיוק מאוד אישי.

אז כך זה קורה:

סיטואציה ! ליבה (משפט גנאי) ! אני לא בסדר ! אין לי מקום ! תוכנה קדמונית.

משפט הגנאי (הליבה) הוא בעצם המשפט שמסביר באיזה אופן אני לא בסדר.

5.

לפעמים אנחנו כל כך ממהרים להתגונן ולתקוף חזרה, עד שאנו מתקשים לזהות שבעצם הכול התחיל מזה שפירשנו את הסיטואציה כאומרת לנו משפט גנאי. זה מה שהכניס אותנו למצב ההישרדותי.

והתוכנה הקדמונית, בסך הכול, רוצה להציל אותנו.

היא מזהה שיש כאן מצב של הישרדות – ונכנסת לפעולה.

אבל האם יש כאן מצב הישרדותי?

האם באמת מישהו אמר לנו את משפט הגנאי הזה?

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.