לקראת מפגש שלישי תשע"ז

אנחנו ממשיכים לחקור את בלבול הדחייה החברתית, ופונים לאפיק קצת יותר פרו-אקטיבי:

מה קורה כשבמקום להימנע, לעקוף ,להתארגן מול – דחייה חברתית,

אנו לוקחים על עצמנו כאתגר להיפגש עם זה פנים אל פנים.

הנה מה שמספר ג'יא גיאנג על ההתנסות (הרצאת טד):

https://www.youtube.com/watch?v=iwl-Pe0FbSg

וכאן עוד הרצאת טד שלו, דומה אבל שונה, ועם פרטים אחרים ושווה להקשיב גם לה:

https://www.youtube.com/watch?v=ZFWyseydTkQ

ולבסוף האתר שלו עם מאה ה"ניסויים" שלו – כולם מוסרטים.

http://fearbuster.com/100-days-of-rejection-therapy/

תיהנו.

כל זה הזכיר לי את סיפורו של דוד בן יוסף ב"האם יש סיכוי לאהבה",

שם הוא מתאר כיצד ניסה להתפרנס כמוכר אנציקלופדיות מדלת לדלת. עד מהרה מפח הנפש שלו מחוסר הצלחתו היה כל כך גדול עד כי מצא את עצמו בוכה בתסכול חסר אונים וחש שאין לו כוח לעבור אפילו דלת אחת נוספת. הוא חש שאין שום דרך שהוא ישרוד עוד דחייה אחת. אבל הנה גמלה בלבו ההחלטה והוא קבע לעצמו שעכשיו הוא הולך לעבור עוד מאה דלתות ולא משנה מה יקרה. הוא סיים את סבב מאה הדלתות שלו מאוחר בלילה, בלי שמכר אפילו ספר אחד, אבל עם תחושה של עוצמה שהייתה מנוגדת לחלוטין לתחושת חוסר האונים שיצא עמה לדרך.

 

 

 

פורסם בקטגוריה התייצבות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.