ארבע הערות בעקבות מפגש שני תשע"ז

1.

אנו רוצים לחקור את בלבול הדחייה, למפות את מרחביו, להתוודע לנופיו, להתחיל לסמן את נתיביו, ולשם כך מזמינים אתכם במהלך השבוע הקרוב לשים לב לדחיות שאתם נתקלים בהם בחיים, אפילו זעירות ולא נחשבות, ולעשות כך רשימה של כעשרה מקרים כאלה.

הפעם נשמח לקבל מכם את הרשימה שלכם כדי שנוכל להצליב בין הרשימות ולייצר סיווג ראשוני של הנוף הזה, ושל תגובות ההתמודדות השונות וערוציהם השונים. אנחנו רוצים להתחיל לפרוש את רשת הדחיות החברתיות כמו גם מושגים קרובים כמו פחד מדחייה, חוסר הערכה עצמית וכן הלאה.

scan_20161115_075609

פשוט תארו בקיצור את המקרה, ואם שמתם לב לדברים מיוחדים כתבו גם זאת.

2.

אנחנו מזמינים אתכם כיחידים וכקבוצה לשהות עמנו בבלבול הזה.

משמעות הפועל "השהייה" בהקשר הזה הוא לא למהר להפעיל את אסטרטגיות ההישרדות שמופיעות בתגובה לדחייה, אבל גם לא לבקר אותן או לנסות להכחיד אותן – פשוט להתבונן על מה שקורה. לשהות עם היש.

כשנשארים פתוחים ורגישים ליש, מתפתחת גמישות מסוימת ותהליכים מסוג חדש יכולים לקרות. הדפוסים מאבדים את הדחיפות שלהם, ואחיזתם בנפשנו נחלשת.

דחייה חברתית כואבת, אבל בדרך כלל אנחנו סובלים מאסטרטגיות ההתמודדות שלנו עם הכאב לא פחות מאשר הדחייה עצמה. אותם דפוסים שפועלים מן המקום ההישרדותי ומנסים להציל אותנו הם בעצם חלק בלתי נפרד מן הבלבול. הניסיון לארגן ולהנדס את הבלבול מגלם בתוכו את תבניות העבר – אותם דפוסים, שכאמור, הם חלק נכבד ממצוקתנו.

ההשהיה היא פתח לוותר על השליטה והידיעה וההצלה ולנוח בתוך הבלבול, להתרגל לנופו, להתרחב במרחביו, לשוטט בערפיליו, להתוודע לנתיביו, להתחיל לזהות את שרירי הנפש הזעירים, את הזרעים המניעים לפעולה,

ואת כל זאת לעשות באמצעות המיקרוסקופ של ההשהיה.

3.

הרבה מן האסטרטגיות שאנחנו מפעילים מול מה שנחווה כדחייה חברתית, קשור לשייכות הפצועה שממנה אנו באים. זה גם המקום והאופן שגדלנו, וזו גם "מגפה" תרבותית שמקיפה אותנו ומחלחלת אלינו מכל כיוון. גם בגלל העובדות הפיסיות של המבנה הקהילתי והמשפחתי, וגם בשל הלך הרוח התרבותי והאקלים המודרני.

בהיעדר בסיס יציב של שייכות בריאה, כל זעיר-דחייה נוגעת בכואב, ואנו ניצבים מולה מעורערים, ממהרים להחזיר לעצמנו את שיווי המשקל בדרכים פוגעות לא פחות.

וכך ההסכמה לפגיעות, היא מרכיב חשוב בהשהיה. יכולנו לראות את זה בתרגיל המשותף שבו שהינו כקבוצה והסכמנו להיות במקום הלא נוח הזה מתוך בחירה.

הנה הרצאת טד (עם כתוביות בעברית) של ברנה בראון על פגיעות, גם אם כבר הקשבתם לה, שווה לצפות פעם נוספת:

https://www.youtube.com/watch?v=CQHWl_VIQfg

4.

ולבסוף,

ההשהיה גם מאפשרת לזרוע במציאות משאלה. במקרה הזה, לדוגמא, משאלה לצאת מאחיזת הדפוסים.

זו בקשה.

שזה אומר שזה לא משהו שאנחנו מנסים לשלוט בו או להכתיב אותו או לעבוד עליו קשה, אלא מתוך הבנת אוזלת ידנו, מבקשים עזרה מכוח גדול מאתנו. וממתינים. זרענו את המשאלה בליבנו והנפקנו עותק למציאות, וכעת אנו מחכים לראות מה קורה ונפתחים להקשיב ולקבל.

 

פורסם בקטגוריה התייצבות, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.