1.
שטיפת כלים היא כמובן רק משל. מדיח הכלים לא מוריד מערכו.
2.
אלה שתי אפשרויות:
– שהכיור יהיה מלא כלים כל היום, וכל פעם שוטפים קצת כמידת הכוח והפניות.
– או שהכיור יהיה נקי לאורך כל היום, וכל פעם שנערמים קצת כלים שוטפים אותם.
מבחינת עבודה – זה מסתכם לאותה כמות עבודה. ואם כבר האפשרות השנייה מן הסתם תסתכם בפחות עבודה כיוון שכאשר כלים נערמים בכיור קורים עוד כל מיני דברים המסרבלים ומוסיפים עבודה משלהם.
3.
מבחינת כמות העבודה אין הבדל ממשי בין שתי הגישות, ואי אפשר להשתמש בתירוץ – לא היה לי כוח אז לא שטפתי כלים – כי בסופו של דבר הכוח יימצא והכלים יישטפו.
אבל,
שתי הגישות יכולות (לא חייבות) לייצג גם שתי עמדות חיים – זו של הניצוד וזו של הצייד.
הניצוד נרדף על ידי הכלים. הוא מפגר כל הזמן אחרי ערמת הכלים, מרגיש שאין לו ברירה, מנסה לדחות כמה שהוא יכול, אבל בסופו של דבר יאלץ לשטוף את הכלים.
הצייד הוא זה שהפך את פניו ובמקום לברוח בוחר לפגוש. הוא לא מחכה – הוא יוזם. הוא לא נותן לכלים לדכא אותו – הוא זה שרודף אחריהם – קובע את הקצב וגם את חוקי המשחק – כי בסופו של דבר, יש להודות, כיור נקי לאורך היום הוא בכל זאת נעים יותר.
4.
וכמו שכתבתי במאמר על "חיים בחירתיים" שינוי כיוון מניצוד לצייד גם בעניין פעוט כמו שטיפת כלים יכול לשפוך מהשראתו על כלל החיים ולתת בהם גוון של בחירתיות.
זה אומר שהאדם מוצא מחדש את עוצמתו, עצמיותו ועצמאותו.
הכלים הם לא פה כדי לדכא אותו – הם כאן כדי לאתגר ולרומם אותו. הוא לא ניצוד – הוא צייד.
5.
אולי צמד המילים "צייד" ו"ניצוד" חריף מדיי עבורכם.
ובכן, אל תתנו למאמר הזה לדכא אתכם – בחרו את המילים שמתאימות לכם.
בניסוח אחר זו האפשרות להפוך מחדש ממסופר למספר.
6.
עכשיו קצת לתירוצים ולהצטדקויות אבל גם למה שאולי אינו תרוצץ.
חיים במנוסה מתאפיינים בתירוצים. כשאתם מוצאים את עצמכם יותר מדי מצטדקים, סימן שאתם חיים בסיפור של מישהו אחר, מנסים להתחמק מן הסיפור שרודף אחריכם, מרצים את האלים הזועמים, מספקים להם הוכחות שאתם בכל זאת בסדר. אז מה התירוצים לכיור המלא כלים? שעכשיו יש דברים יותר חשובים? שתשטפו כלים כשתהיו יותר פנויים? שאתם לא עבדים של הכלים? שמותר לכם לשטוף כלים מתי שאתם רוצים? שאי אפשר לעשות כלים כל היום?
האם אתם מבחינים כאן בתדר הדרמטי?
העובדה הפשוטה היא שהכלים בכיור הם עומס. כשאתם מתבוננים בהם הם משקפים לכם את אזלת ידכם. אתם לא שלמים ושקטים נוכח הכלים בכיור. הם הרבה יותר מאשר סתם כלים מלוכלכים שלא שטפו אותם – הם סיפור שאתם מספרים על עצמכם דרכם. מסורת שהולכת רחוק אל הוריכם והורי הוריכם. וכל זה עומס ערפל ואי-בהירות שמן המקום הקטן הזה יכול גם לגלוש על גדותיו ולדבוק בענייני חיים אחרים. אל תקלו ראש בדברים הזעירים הללו, לפעמים זה בור אנרגטי שממנו מתפשטת הוויית הניצוד על כלל החיים.
ושוב עליי להזכיר – הכלים הם רק משל. ואולי בכלל יש עניינם אחרים שהם אצלכם הבור.
7.
אבל ייתכן גם, מן הצד השני, שאין פה בכלל סיפור.
אתם מתבוננים בערמת הכלים המלוכלכים בכיור ושום אי-שקט לא מטריד אתכם. אין סיפור רקע מעורפל על חוסר אונים, על עצלות, על חיי כשלון, וכן הלאה. שום תדר דרמטי לא מלווה את המראה.
למעשה אתם נוקטים בקו הפעולה הבא: אתם לא שוטפים כלים עד שאתם מרגישים נקראים לכך.
אין לדעת מתי עולה הקריאה. אתם לא יוזמים שום דבר. להפך, אתם ממתינים. כל דבר בעתו ואתם יודעים שהקריאה בוא תבוא. אם תשטפו כלים רגע לפני הקריאה, זה יהיה כרוך במאמץ. אבל כשאתם שוטפים אותם בעתם – משמע, כשהקריאה עולה – זה פשוט זורם. ומכיוון שאתם סומכים על התהליך הזה, אתם גם לא נלחצים מן הכלים בכיור.
ואף על פי שהאפשרות הזו מזכירה את האנרגיות של הניצוד, וגם אולי תתבטא בכך שיהיו כלים לאורך כל היום בכיור, באמת היא שייכת להוויית הצייד. לא זה שרודף אחר טרפו, אלא זה שממתין בסבלנות רבה, ואז בבוא הרגע מזנק.
גם זו חירות.
תגובה אחת על הניצוד והצייד – הערת שוליים למאמר "חיים בחירתיים"