מה קורה?

מה קורה?

בהקשר היומיומי שבו נשאלת השאלה "מה קורה?" נדמה שהיא מכוונת לאירועים בולטים בשטח – כוס שנשברה, מצב רוח רע, חתונה – אבל באופן שבו אנו שואלים אותה היא מזמינה לשים לב למה שיש, לכל מה שיש, ושואלת לגביו – מה הוא שיש עכשיו?

כשאדם עונה – לא קורה כלום, הוא בעצם מכוון למובן הראשון – אין פה שום דבר חריג לדווח עליו, לא לזולת וגם לא לעצמו – אבל במובן השני התשובה הזו לא תופסת, תמיד יש משהו. ובכן, מה הוא היש הזה שישנו? מה קורה עכשיו?

"אני לא מרגיש שום דבר, לא קורה שום דבר," אבל אי־הרגשה היא גם משהו שקורה. אולי אין פה משהו צבעוני, אבל גם האפור הוא צבע. אולי שום דבר לא זז ולא עושה רעש, אבל גם לאי-תנועה ולשקט יש איכות משלהם – גם זה משהו. וכשאתה מקשיב למשהו הזה, סקרן לגביו, מה צבעו ומה טעמו? איזה מרקם יש לו? מה הוא, בעצם?

מלבד זאת, כשאדם מפנה את תשומת ליבו באופן הזה למה שקורה, כשהוא פשוט שוהה עם היש, כמעט תמיד, כמו מעצמה, מתחילה להיווצר תנועה. היש תמיד הוא הומה באופן כלשהו, ומוליד מתוכו גידולים חדשים. מה שנראה תקוע ולא זז, בהקשבה קפדנית יותר, אפשר לראות את תנועותיו הזעירות. במובן מסוים תנועות אלו תמיד היו שם, במובן אחר, זו תשומת הלב שנתנה להן את הפתח להיות, ועודדה את צמיחתן.

מה קורה, אם כן? מה הוא הדבר המרכזי שקורה עכשיו?

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *