שייכות גוף ומגע

השייכות מתחילה מן השייכות הגופנית.

זו השפה הראשונה של התינוק, דרכה הוא מתקשר עם אימו עוד ברחם, והיא ממשיכה להיות הבסיס לאינטימיות הבין־אישית גם בחיינו הבוגרים. בלעדיה, אנחנו נותרים בודדים ונכים.

גם מבחינה אבולוציונית – אצל הפרימטים, ועד היום בחברות שבטיות – המגע הגופני השכיח הוא הדבק של ההתארגנות החברתית. פרימטים מבלים כעשרים אחוזים מזמנם במגע הדדי, והאופן שבו הם נוגעים ובמי הם נוגעים וכמה הם נוגעים, נושא אינפורמציה עשירה, ומשפיע על המרקם החברתי כולו. רשת המגעים הזו אחראית להתקיימותה של הקהילה כאורגן־על.

2.

דומה שיש צורך להבהיר את הכוונה במילים גופניות ומגע, שהרי כבר שנים רבות נהוגים איסורים רבים בתחום המגע והגופניות, ואלה גם מגובשים בתפיסת עולם הממעיטה מערכו של הגוף, כביכול הוא ה"חומר" הנחות לעומת הרוח – הכלא בו אסורה נפשנו באין ברירה. התווספו לזה התפיסות המכניות, שהרגילו אותנו להתייחס לגוף כסוג של מכונה הניתנת לבחינה אובייקטיבית מבחוץ – מכונה שאמנם טוב לדאוג לתפקודה התקין ולחטב את גזרתה, אבל בתור שכזו היא גם זרה ומנוכרת לגופניות כחוויה נוכחת וכבית אישי ואינטימי.

הגוף החי, המתנועע, הנוגע, זה שאנו חווים וחיים, הוא מרכז ההוויה שלנו והקומה הבסיסית של קיומנו עליה גם נשענות כל קומות ההוויה האחרות. אף שכביכול "התרוממנו" מעליו, הוא עדיין ממשיך להיות הבסיס למחשבתנו, הרגשתנו, תקשורתנו ושפתנו. אנחנו חושבים ומרגישים בעזרת גופנו, גם כשאיננו מודעים לכך. אפילו מתמטיקה מופשטת מעוגנת במושגי יסוד גופניים כמו שיווי משקל, הכלה, התנגשות וכדומה. כשאנחנו אומרים "זה נוגע בי" אנחנו מבטאים בשפה מילולית עובדה הנחווית ברמת הגוף, וכשאנחנו מבינים דברים, זה מכיוון שגופנו התחכך בהם באופן בלתי אמצעי, ולמד "על בשרו" את הקשה והרך, המהיר והאיטי, המחוספס והחלק וכל יתר יסודות האינטראקציה, שאחר כך מאפשרים לנו להבין ביטויים כמו "קשה לי", "איבדתי אחיזה במציאות", "זה מטלטל אותי וסוגר אותי".

וכמובן, זה שיש לנו גוף אנושי מסוים ולא אחר – למשל, שתי רגליים שעליהם אנו עומדים זקופים – מעצב את עולמנו באופן שלעולם לא נוכל לרדת למלוא פרטיו. משום כך אנחנו יכולים "לעמוד על שתי רגלינו" או "לשוב וליפול", או "לשים רגל למישהו" או פשוט "ללכת על זה" גם בהתייחס לעבודה עיונית. אלה יותר מהפשטות – הן ממשיכות להיות מעוגנות בגוף, מתוכו אנו מבינים אותן, ועוגנן הוא זה שמאפשר לנו לנוע גם בעולמות עליונים.

הגוף שאליו אני מכוון, אם כן, הוא לא מה שאנו יכולים להשיג בתיאורים פיסיולוגיים, ביולוגיים, או כימיים. אף שאנו יכולים ללמוד דרכם דברים חשובים, יש תהום בין התיאורים החיצוניים הללו, לבין החוויה הנוכחת של היות בתוך הגוף, על כל קשת האסוציאציות, ועולמות ההרגשה והמחשבה הצומחים וממשיכים לינוק ממנו. כשאנו חולים והמדחום מצביע על 40 מעלות, זה לא ימסור כלום מן העולם ההזוי שאנו מוצאים את עצמנו בו באותו רגע. על מנת להבין את הגוף, עלינו, כחוקרים, לרדת בעצמנו לקומת הגוף, וללמוד מחדש לדבר בשפתו. לזהות באופן גופני מה זה כשאין לנו גב, ואת הידידות של מי שאוחז בידנו, או את המשא הנישא על כתפיים עמוסות, או את הריקנות המאיימת כשאין הד לגופנו והוא כמו נופל ללא קרקע לרגליו.

3.

חוש המגע הוא החוש הראשון שמתפתח אצל העובר כבר בגיל שישה עד שמונה שבועות. ספון בתוך הרחם, הוא חש את ליבה הפועם של אימו, לפני שהוא שומע אותו באוזניו.

העור על שכבותיו השונות, הוא גם האיבר הגדול ביותר של גוף האדם, ומשרת אותו במפגש הראשוני והבלתי אמצעי עם המציאות. כאן נמצא מקבץ של חושים, בכלל זה חיישני חום וקור, כאב, לחץ ועוד. כשאנו מבקשים ממישהו שאוחז בידו חפץ חדש להראות לנו אותו, אנו מתכוונים בעצם שיפקיד אותו בידנו, כדי שנוכל לחוש אותו. אנחנו חשים כלפי חוץ, אבל אנחנו גם חשים כלפי פנים. תחושות הגוף הפנימית – הפרופריוספשין (proprioception) – מדווחות לנו על מתח השרירים, ומוסרת לנו מידע פנימי על תנוחת גופנו. כשאנו אוחזים בדבר מה ולוחצים עליו כדי לבדוק עד כמה הוא קשיח, לא רק העור מוסר מידע, אלא גם השרירים שלא יכולים להתכווץ יותר, והם, במתואם עם העור, נותנים את התחושה של הקשה והרך.

השפה הזו של המגע היא תנועתית מעיקרה, ואי־אפשר להפריד אותה מן הגישוש שמחפש להבין את היש. אדם יכול לשכוח את הגרביים שמונחות על רגליו מכיוון שאין די בקיומם הנוגע בעור – הוא צריך למשש ולגשש באופן אקטיבי כדי לנפוח מחדש עומק וחיות בהרגשה. זהו הדיאלוג היוצר – זה שנובע מסקרנות, ונושא את טעמו – שמאפשר לנו לחוש ולהיוודע לעולם. לכל מסע גישוש כזה יש היבט רגשי. הכאב הוא לא רק כאב, הוא גם כל רובדי ההרגשה המצורפים אליו – אומללות, חרדה, לפעמים שמחה ועונג.

אין פלא, אם כן, שהשפה הזו – הראשונה של התינוק – היא גם זו שדרכו הוא מקבל את המסרים הראשונים בתוך עולם השייכות, אם הוא אהוב ורצוי או דחוי ונטוש – הכול עובר קודם כל דרך הגוף, ובאופנים עדינים ומגוונים הנשארים עמו לכל החיים.

4.

מחקרים על פגים מצביעים על החשיבות של המגע הגופני להתפתחותם התקינה. בבתי חולים הפגים מבודדים באינקובאטורים בכדי למנוע הידבקות במחלות ולשמור על חום גופם ואספקת חמצן, אבל יש לבידוד הזה גם מחיר. כשבכל זאת מאפשרים מגע, לא רק שזה מגדיל את הסיכוי של הפג לשרוד, זה גם מאפשר לו לגדול בקצב מואץ, לפעמים עד כארבעים אחוז יותר מפג שאין נוגעים בו. מן הסתם, לאיכותו של המגע יש השפעה, אבל בגיל צעיר זה, עצם המגע, הוא כבר עיקר הברכה. מחקרים שנעשו על חולדות וחיות אחרות, מראים שלפעמים זה לא צריך אפילו להיות מגע חי – די שזה יהיה מגע רך, במברשת למשל, כדי להניע תהליכים גופניים של צמיחה והתפתחות, שבלעדי זה נפסקים. כשהאם של יונקים, יוצאת לציד, והגורים שוב אינם מרגישים את ליקוקיה ומגעה, לא עובר זמן רב, עד שהגוף עובר למצב הישרדות, ומתחיל להפריש הורמוני "לחץ" שמיועדים לעצור את הצמיחה ולאגור אנרגיה לעת צרה.

תינוקות אנושיים יכולים לגדול ללא חוש ראיה או שמיעה, ועדיין להתפתח כראוי ולהיות אנשים שלמים, שמחים ומגשימים. אבל היעדר מגע בגיל הרך, מותיר בהם חותם לכל חייהם. כבר הזכרתי בעבר את תמותת התינוקות בבתי החולים במלחמת העולם השנייה, ואל זה אפשר לצרף את בתי היתומים ברומניה בשנות השבעים של המאה שעברה, שמחוסר פנאי והבנה, גודלו ללא מגע, ופיתחו כתוצאה מכך שלל תסמינים גופניים ונפשיים קשים, שהמשיכו ללוות אותם בהמשך חייהם. בעיות בריאותיות, התפתחותיות, אינטלקטואליות וחברתיות.

חסך נגיעתי יוצר אלימות בבעלי חיים, וכך גם בבני אדם – יש קשר בין רמת הנגיעה של ילדים עם ילדים אחרים וילדים עם הוריהם לרמת האלימות שהם מפגינים. המגע גורם להפרשת אוקסיטוצין, שנחשב כהורמון ההתקשרות, הורמון הידידות. ההנחיה להורים לעסות את ילדיהם באופן קבוע, מחזקת את המערכת החיסונית של הילדים, ומורידה את הדיכאון של הוריהם.

לא רק קיומו או חסרונו של המגע משפיעים, אלא גם אופיו – הידיים המחתלות את התינוק, יכולות להיות חמות או קרות, רגישות או גסות, מדברות או שותקות, מתקשרות או רק מתפקדות – וכל הזמן הזה התינוק עד למתרחש. הוא עדיין אינו יודע לדבר בשפה אחרת, זו שפתו העיקרית ומתוכה הוא קורא את חוקי קיומו. תגובת דחייה של אם הנגעלת מצרכיו, גם אם לא יזכור אותה, תשאיר רישום בנפשו, ותשפיע על תפיסתו העצמית. במובן הזה אנחנו קצת דומים לבצל, נושאים את כל שכבות עברנו, ומה שקרה בהתרחשות הגופנית המוקדמת בין האם לילדה, מעצב את יחסנו הבסיסי למציאות, ונוכח בכל תגובה שלנו למציאות.

5.

התנועתיות והמגע הם בסיס תחושת ההתנסות שלנו במציאות.

זה נכון לתינוקות בתחילת דרכם, שאז שלבים קריטיים להתפתחות משתבשים בהיעדר מגע, אבל זה נכון גם לגבינו כבוגרים. מחקרים מן העשורים האחרונים, חזרו וגילו את ההשפעה הגדולה שיש למגע גם בתקשורת בין מבוגרים.

אחד המחקרים המצוטטים בהקשר הזה נעשה כניתוח של משחקי הכדורסל בליגת הNBA, שם התברר שככל שהשחקנים נגעו יותר זה בזה בתחילת משחקי הליגה, כך זה ניבא את הצלחתם בהמשך המשחקים. זה לא מקרי – המגע הגופני בין חברי הקבוצה בו בזמן שהוא מבטא את הלכידות הקבוצתית שלהם, הוא גם תומך בה. ואכן, משחקם של קבוצות שמרבות במגע גופני, מתואם יותר ושיתופי יותר.

מחקרים אחרים הראו שגם מגע מקרי בכף יד יכול לעודד יחס חיובי – למשל יחס חיובי לספרן שאגב הושטת הספר גם נגע בקורא, או נכונות לעצור ולהיענות לסקר, או עניין שמגלה ילד בשיעור בעקבות טפיחת עידוד של מורה, או אפילו קונה בחנות שמתפתה לקנות בעקבות מגע גופני קל, שלפעמים הוא אפילו לא מודע לו.

המגע הגופני, משדר שייכות, ועושה מקום. מערכת העצבים מגיבה לכך בעוצמה ובאופן מיידי. זה מחזק את מערכת החיסון שלנו, מאט את קצב הלב, מוריד את רמת הקורטיזון בגופנו. בעת לחץ, המגע יכול להיות אחד ממקורות ההרגעה שלנו, בכלל זה גם נגיעה עצמית. והדבר ניכר בכל מיני מגעים אגביים שאדם נוגע בעצמו בעת לחץ, חיכוך אף, נגיעה במצח, הברשת שיער, נגיעת יד ביד וכדומה. נגיעה עצמית זו היא גלגול של אותה יד־אם שנשלחה ללטף ולהרגיע.

ולמרות ששפת הגוף הוחלפה עם הבגרות בשפות אחרות, דומיננטיות יותר, מבוגרים עדיין רגישים לה ומסוגלים לתקשר באמצעותה. כך התברר, למשל, במחקר שבו ביקשו אנשים להעביר הרגשות דרך מגע, והדבר נקלט מן הצד השני במידה רבה של דיוק. אם הדבר נכון בתנאי מעבדה, מן הסתם הוא נכון אף יותר במציאות חיים טבעית. אנחנו יכולים להרגיש כאשר מי שנוגע בנו רוצה להיטיב, או אדיש, או שמח, או כועס. וגם אם אנחנו עצמנו לא מודעים לכך – גופנו שומע.

6.

בצד השפה הטבעית של הגוף והמגע, מתקיימת השפה החברתית על כל הגבלותיה וחוקיה הקובעים מי נוגע במי ובאיזה אופן מתי ואיך.

המורכבות התרבותית מסביב למגע, כמו גם היעדר תקשורת רציפה ומתמשכת של מגע בין אנשים, יוצרים תופעות מתופעות שונות, ועל רקע זה, כשכבר קורה מגע גופני, לא תמיד הוא מברך, והוא עלול ליצור דווקא תגובה הפוכה. חיבוק רצוי יוצר את כל התגובות הפיסיולוגיות המחזקות – מוריד לחץ דם, מחזק את המערכת החיסונית, מגדיל את הזיכרון – אבל חיבוק לא רצוי – מפעיל את המערכת ההפוכה. כך, גם אצל אוטיסטים, שעצם האפשרות למגע חברתי גופני, כבר מעוררת בהם חרדה. הרבה מזה קשור לא רק בטיבם של החיבוק או המגע, אלא גם בפרשנות על רקע ההתייחסות השלילית של החברה למגע.

למעלה הזכרתי קהילות של פרימאטים שחבריהם מבלים כעשרים אחוז מזמנם במגע הדדי –אדם מבוגר, ובעיקר ללא ילדים, עשוי לעבור ימים שלמים בלא לגעת באיש אפילו פעם אחת. אם אכן למגע יש את החשיבות הרבה שמקנים לו, כי אז נדירות זו של מגע המאפיינת את עולם המבוגרים היא בבחינת חירשות רועמת.

אחרי זה אפשר להבין את המורכבות הגדולה שאליה נקלעה המיניות האנושית בהיותה ההזדמנות הלגיטימית העיקרית למגע גופני בין מבוגרים, אליו אמור להתנקז הרעב למגע, שלא תמיד זהה לצורך במיניות. נוסיף לזה גם את העובדה שבשל היעדר מגע גופני מתמשך, ושפה גופנית לא מפותחת, אז גם המיניות נעשית לאי בודד שאינו נתמך בגוונים הרבים אחרים של מגע גופני שהיו יכולים להיות חלק מהרגישות האנושית. מיניות שאינה קשובה ואינה מתקשרת, בתורה, מולידה עוד הסתייגויות אישיות וחברתיות ממגע גופני, גם כזה שאין לו כל כוונה מינית, וזה הולך ומגביר את הניתוק והניכור.

מבחינה זו הילדים הם יוצאי דופן בחברתנו – הם הרבה יותר נוגעים זה בזה, והם גם נוגעים יותר במבוגרים, מספקים אגב כך באופן עקיף את ה"דבק" החברתי שהלך והתדלדל במציאות המודרנית. ועם זאת, גם כאן חותרים הקודים התרבותיים תחת השפה הטבעית – הילדים "מגורשים" מחברת המבוגרים חלק ניכר מיומם, ובמדינות רבות מקבלים אנשי החינוך הנחיות ברורות להימנע ממגע גופני עם ילדים. אילמות מגעית זו של עולם המבוגרים היא גורפת: כאנשים בוגרים איננו נוגעים בשותפינו לעבודה או אפילו בבני משפחה, וערירים וזקנים או חולים הזקוקים יותר מכל לתמיכה הזו – אין איש שמציע להם אותה, ובדידותם מוכפלת. לפעמים הם לא צריכים הרבה מגע – גם מעט יכול לחולל פלאים, ולעזור לאיכות חייהם ולתוחלת חייהם.

7.

השייכות קורית בתוך רשת המגע.

הריחות עוברים, החיידקים והמחלות, אבל גם אמצעי ההתגוננות, ואינספור גוונים של תקשורת לא מילולית ומילולית – הכול נישא על גבי רשת האינטראקציות, שבמקור, ובמהות, היא רשת של מגעים. המגע הפיסי מעודד שיתוף פעולה, מעודד התייחסות חיובית, מעודד חלוקה, מעודד קשר וחיבור, ומפייס את הבדידות. טוב לאשר לאדם את קיומו בניע ראש ובמילים, אבל טוב מכך הוא המגע הגופני. דרכו, האדם יכול לחזור ולגלות, שהוא לא רק ישות תיאורטית – הוא קיים ממש. מארג המגעים הוא שדה נשיאה שמעביר מסרים. כשהרשת הדוקה וקיימת – האינפורמציה עוברת. ולמעשה, בקיומה היא לא רק מאשרת, היא גם מווסתת ומאזנת, שהרי האדם בו בזמן שהוא נוגע הוא גם ננגע. הוא לא לבד, גופו יכול להישען על הרשת הזו, וכך גם נפשו יכולה למצוא כאן את ביתה.

8.

הנה קישורים למאמרים הרצאות וסרטונים בנושא:

  1. מאמר שיצא בכתב העת "פסיכולוגיה היום" לפני מספר שנים ותורגם לעברית באלכסון:

https://alaxon.co.il/article/%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%92%D7%A2/

  1. קישור לספר "כוחו של מגע" מאת המחברת פיליס דיוויד:

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=7272

  1. תוכנית חדשות בABC שנעשתה על מגע ומביאה בקצרה את הממצאים המחקריים בנוגע למגע, בין היתר את המחקר המצוטט על שחקני הNBA.

https://abcnews.go.com/Nightline/video/power-touch-13807555

  1. שלוש הרצאות טד שעוסקות במגע:

https://abcnews.go.com/Nightline/video/power-touch-13807555

https://www.youtube.com/watch?v=lW8pJ7E9taQ&t=18s

https://www.youtube.com/watch?v=tafP2OgttCI&t=1s

ויש עוד כמה וכמה הרצאות בטד בנושא.

  1. בנושא טיפול במגע בפגים:

https://vimeo.com/140712070

  1. מגע בין בני זוג יכול להפחית כאב ולסייע בסנכרון ביניהם, מחקר:

https://healthy.walla.co.il/item/3077274

  1. קצת על מקומו של מגע גופני בפסיכותרפיה:

https://www.betipulnet.co.il/particles/%D7%9E%D7%92%D7%A2_%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A3_%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A8_%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%9C_King

  1. סידרה של שש הרצאות קצרות על הנירולוגיה של המגע:

https://www.sappi.com/video-1

  1. קשר מרכך כאב:

https://alaxon.co.il/thought/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%99%D7%93%D7%9A-%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99/

  1. על מגע כמעביר מסרים:

https://www.youtube.com/watch?v=GW5p8xOVwRo

11. מסיבת התכרבלות:

https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2656504

12. עיסוי תינוקות – אוסף דיווחים:

http://www.medicalmedia.co.il/publications/ArticleDetails.aspx?artid=180&sheetid=22

 

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *