ירידה לקומת הגוף – בעקבות מפגש רביעי של אומנות החיים

שיעורי בית לשבועות הקרובים בסוף.

1.

איך יורדים לקומת הגוף? ובכלל, מה זה?

יש לי דימוי על אדם החי בבית גדול ומרווח, אשר על אף ריבוי חדריו, מצטופף לו בחדר יחיד. שם הוא מבשל, אוכל, ישן, עושה את צרכיו, מקבל אורחים, עובד… החדרים האחרים נותרים מיותמים ובלתי מוכרים.

הנמשל ברור: רובנו חיים בקומת הראש, במחשבותינו ובתוכניותינו. האנרגיה שלנו נעה במערבולות באזור שמעל הכתפיים, סביב עינינו ואוזנינו, וכמו אסופה משאר קומות קיומנו הנותרות באפלה, מוזנות בקושי, ומפרנסות בקושי.

לרדת לקומת הגוף זה לחזור לאכלס את כלל הבית ברווחה, לפתוח חלונות, להכניס אור ואוויר פנימה, לתת לנוכחותנו להתפשט בכל אברי גופנו, להיות ערים בתוכם.

2.

בשבילי זה יותר ממשל – זו פעולה ממשית, עם תוצאה ממשית. אני חושב, למשל, שכלבים יכולים להריח אנשים שנוכחים יותר בגופם, ובאופן טבעי הם נמשכים אליהם.

מדהים לגלות כמה הדבר הלא מתוחכם הזה – לרדת לקומת הגוף – הוא תשובה גורפת למגוון מצוקות אנושיות, ובעיקר לאלו הנובעות מניהול יחסים וחיפוש אחר ערך.

לחזור לגוף, זה לחזור הביתה – ברכת השייכות נמצאת כאן.

קרקעית השקט.

3.

אז איך יורדים לקומת הגוף?

באופן כלשהו צריך לפתוח את המחיצה הזו שעליה ראשנו צף, ואשר מפרידה בינינו לבין הגוף. כך נפתח החלל הפנימי כל הדרך עד לכפות רגלינו, והלאה משם אל האדמה שעליה אנו דורכים. החיבור הזה הוא קצת כמו הארקה, שמאפשרת לאנרגיה העודפת להתנקז למטה ולעבור לאדמה.

התנועה הזו למטה, והתרווחות וההרפיה אל תוך הגוף, יכולה לקרות כתנועת נפש פנימית ומכוונת, ולהיתמך בעבודה גופנית ממשית, שהחיבוק הוא דוגמא מובהקת שלה.

החיבוק, אחרי שחוצים את רמת ניהול היחסים, ולפעמים אפילו במקביל לה – עובד.

לא משנה אם אדם מאמין או לא מאמין בברכתו, אחרי דקה של חיבוק, גופו כמו עובר טרנספורמציה, ואור ואוויר רענן מוזרמים לחדריו המוזנחים. (אחרי עשרים שניות, למעשה, על פי המחקרים…)

זאת בתנאי שהוא מסכים לחיבוק ולא מתנגד, כי בהתנגדות גם קורה הפוך.

הנה שני קישורים המתקפים את זה מדעית – למי שאינו מאמין להרגשת גופו:

https://www.youtube.com/watch?v=HfIh-8tt3Wo (סרטון קצר)

https://www.sciencealert.com/it-s-official-hugs-make-us-feel-good-according-science-interpersonal-touch-psychological-stress-social-conflict (מאמר עם קישורים).

4.

בחיבוק אני מוצא את מימד המגע, מימד ההישענות, מימד פתיחת הלב והזיכרון הקדום.

על מימד המגע כבר דיברנו קצת.

מימד ההישענות קשור למפגש שלנו עם כוח המשיכה. ועל זה עוד נדבר ונתרגל בהמשך.

פתיחת הלב קשורה להרפיה ולנשימה ולבטן הרכה,

והזיכרון הקדום – הלא זו השפה הראשונה שלנו, ובשעת החיבוק כמו נוצר חיבור ישיר עם אותו תינוק בן חודש שהיה ספון בחיק אמו, חסר אונים ותלוי בה לחלוטין, סומך ונסמך. החיבוק, במובן מסוים, מחבק גם אותו, ומרגיע לאחור, את אותם פרקי זמן שבהם היה זקוק לחיבוקה של אימו, אבל היא לא הייתה שם מכל מיני סיבות.

5.

למי שרוצה להעמיק: הנה הקליפ המפורסם (למי שלא ראה) שנעשה לחלק מקמפיין כלל עולמי – חיבוק חינם:

https://www.youtube.com/watch?v=vr3x_RRJdd4

וכאן מישהו מקטלג ובוחן חמישה עשר סוגים שונים של חיבוקים:

https://www.youtube.com/watch?v=byuv9eCspAw

ופה תוצאות מחקר על ההבדל בין חיבוקים ימניים לשמאליים:

https://www.youtube.com/watch?v=-KYfMQ3WX5M

ופה קצת על חיבוק עצים – גם זה עוזר (והוכח מדעית):

http://themindcircle.com/tree-hugging/

6.

חיבוק הוא דרך אחת, וטובה, לרדת לקומת הגוף, בעיקר בגלל שבדרך הוא גם ממוסס מחיצות רגשיות שלא פעם הן הסיבה העיקרית לכך שאנו מסרבים להתנחל בגוף. אבל יש גם דרכים אחרות.

הנה טיכנאת האן היקר בסרטון שאני אוהב להקשיב לו: "איך לאהוב את עצמי":

https://www.youtube.com/watch?v=gMoRtJhVoxc

הוא מדבר על חשיבות הקשר עם הגוף.

ממליץ להקשיב. אל תחמיצו.

וכמובן יש כל מיני גישות לעבודת גוף, החל מטיול בטבע, דרך סוגי עיסויים, ריקוד וקונטאקט, ועד לפלדנקרייז, ועוד רבים אחרים – כולם יכולים לעזור להתנחלות הזו בתוך הגוף, שאחריה אפשר לנשום ביתר רווחה. בהמשך נגע באחדות מגישות אלו.

חשוב לי להדגיש: בגדול, כל פעילות שאנו עושים בגופנו יכולה לעזור לנו להתחבר לגוף – גם בנייה של בית – אבל יש ערך מיוחד לפעילויות הבעתיות/הקשבתיות שבהן אנו לא רק משתמשים בגופנו, אלא מסכימים להתנחל בתוכו, ולחוש את נוכחותנו מפכה בכל חלקיו. אפשר לבנות בית בניכור לגוף, ואפשר לבנות בית כמו ריקוד עם הגוף. זה יעשה הבדל.

7.

אז כן, אלה שיעורי הבית לשבועות הקרובים:

בתקופה הקרובה נסו לרדת לקומת הגוף, להתנחל כאן, לחיות נמוך יותר, קרוב יותר לאדמה.

ובאופן ספציפי כהמלצתה של חווה:

https://www.youtube.com/watch?v=rfXqMvKK5O8

פשוט נסו להתחבק יותר (בלי לחץ) ולראות מה קורה בחייכם.

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *