להרגיש – אנרגיה מול כוח – בעקבות מפגש עשירי

1.

בפיזיקה מבחינים בין וקטור לסקלר.

סקלר הוא גודל פיזיקלי חד ממדי. לסקלר אין כיוון רק גודל. למשל, מסה, אנרגיה, טמפרטורה, הם סקלרים. וקטור לעומת זאת, הוא דו ממדי. יש לו גודל ובנוסף גם כיוון. למשל, כוח.

אפשר לייצג באופן גרפי את ההבדל ביניהם בדרך הבאה:

כאשר אני אומר על מערכת מסוימת שיש לה כך וכך אנרגיה (למשל שיש באוכל כך וכך קלוריות) אני לא מתחייב לכיווניות. הגדרה זו היא ניטרלית ביחס לכיוון. אבל כאשר אני אומר על מערכת מסוימת שהיא מפעילה כוח, אז מיד עולות שתי השאלות – כמה כוח ולאיזה כיוון?

2.

המטפורה הפיזיקלית הזו עוזרת לי לדייק מה היא הרגשה.

הרגשה היא סקלר, כמו אנרגיה. היא לא ווקטור. פירושו של דבר הוא שכאשר אני מרגיש את מה שאני מרגיש אני נותר במרכז שלי. כמו שאלה ששואלים בלי מיד לענות עליה, כמו הרגשה שמרגישים בלי לעשות אתה משהו – היא פשוט מה שהיא. אני נשאר עם מה שהיא, כמה זמן שצריך – אני לא הולך לשום מקום. היא לא אומרת שום דבר שצריך לעשות, שום כיוון של הצטדקות או האשמה, השוואה או גנאי. היא פשוט נשארת במקומה, ללא זנבות. אני מרגיש את מה שאני מרגיש. נקודה.

אתמול חוויתי זאת מאוד חזק. ומכאן גם עלתה המילה לבדות. להרגיש זה להישאר עם מה שיש בלי לנוע הלאה – זה להרגיש את מה שאני מרגיש, במקומי.

אחר כך, מתוך השהייה במקום הזה, ההרגשה גם משנה את צבעיה, אולי אפילו יוצאת ממנה תנועה, או עשייה, אבל במקור, להרגיש זה להישאר במרכז ולא לרצות לעשות שום דבר עם זה או בקשר לזה, רק להכיר בה, להרגיש אותה – לקבל, להכיר, להסכים.

3.

וכן, יש בזה שקט.

שחרור של כל הקרסים והווים, שבדרך כלל גורמים להתערבבות, עומס, אחריות עודפת, וניהול יחסים. מן המקום הזה של המרכז שלא עושה עם זה שום דבר, ולא משתמש בהרגשה כקרדום לחפור בה, גם אפשר לפגוש, לבטא אחריות, לגלות אכפתיות. מכאן, צומחת תשובה (ולא תגובה).

4.

כל האמור מתייחס לא רק לאופן שבו אנו פוגשים את ההרגשות שלנו,

אלא גם לאופן שבו אנו יכולים ללמוד לפגוש את הרגשותיו של הזולת.

להקשיב, להסכים לפגוש, לא להיחפז לעשות עם זה משהו.

מותר לו או לה להרגיש את מה שהם מרגישים.

הרגשות הם כאן לא כדי לארגנן. בעיקר כדי להקשיב להן.

ולגדול יחד עמן.

 

.

פורסם בקטגוריה התייצבות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *