הכרת תודה – לקראת מפגש שניים עשר של אומנות החיים

1.

"תגיד תודה יפה לדודה…"

אחרי זה אין פלא שהכרת התודה נתפסת אצל רבים מצד הקליפה שלה: כחובה נימוסית, עניין שיש לנהל אותו כראוי במסגרת התן-והקח של התקשורת האנושית, שחס וחלילה לא נחטא בגסות רוח, או אפילו בכפיות תודה.

אבל הכרת תודה במקורה ובמובנה היותר עמוק היא משהו אחר – תחושת רווחה והישענות המתפשטת על כל הגוף-נפש, וכמו מקיפה במעגליה הפועמים את הסביבה הקרובה, דרך השער של אותו אדם או עניין, אל עולם ומלואו.

ההרגשה הזו (אם הרגשה הוא השם הנכון) היא דווקא וויתור על ניהול יחסים לטובת המפגש עם היש, והכרת הטוב שבו.

2.

הכרת תודה היא השער לקבלה.

בדרך כלל אנו ממוקדים בכל אותם דברים שאנו צריכים לעשות כדי להיות ראויים – במה שצריך לתת בתמורה כדי לאזן את קיומנו מול חשבון האשמה – וכאן יש מין מהלך מסוג אחר, פשוט ושקט יותר, שמוביל אל הקבלה.

המהלך הזה יכול להישען על ההבנה שהקבלה היא תפקידנו המרכזי בעולם – לא לדאוג ולעשות, אלא דווקא להישען לאחור, וכמו פרח שפותח את עלי הכותרת שלו אל השמש כך לפתוח את ליבנו אל היש, ולהסכים לקבל את ברכתו.

3.

אנחנו מדמים שאלה אנחנו במעשינו הרבים ודאגתנו התמידית שמקיימים את עצמנו, אבל זו הסתכלות מאוד צרה. בפועל, העשייה הזו (העבודה שאנו עובדים כדי לקבל שכר, תחזוקת הבית, השמירה על בריאותנו, תשלום החשבונות בזמן, התרומה לקהילה…) היא אחוז זעיר ממה שמקיים אותנו – הרוב פשוט קורה, והוא קורה ללא שום טרחה מצדנו, ממלא ומחייה אותנו, בחינם. אין אנו אחראים על אינספור תהליכי החיים הממלאים את גופנו חיוניות או הדואגים לסביבה המזינה אותנו. כל התהליכים הללו עובדים עשרים וארבע שעות ביממה, דואגים לרווחתנו, ואפילו אחד מהם היה נחסר ומשתבש, אפשר שלא היינו חיים כעת.

כל זה כדי להגיד שזו מהותנו לקבל, שגם אם נתמרד ונרצה כביכול להחזיר את המתנה שקיבלנו כדי לא להישאר חייבים – שאף אחד לא יעשה לנו טובות – זו אשליה. האמת היא שיש זרם אדיר שמברך אותנו מדי רגע, רוצה בנו וטורח בנו, וזו לא רק ברכה כללית כזו – זה אישי.

לעולם לעולם לא נצליח להחזיר בתמורה, וכבר עדיף פשוט להיכנע – להסכים לקבל.

להבין שכמו פנלים סולאריים, אנחנו בעיקר רצפטורים של ברכה, ובמסגרת העסקה הזו עיקר תפקידנו הוא פשוט להכיר בטוב.

4.

הכרת התודה איננה מצווה רוחנית חדשה, תשלום ראוי על מה שאנו מקבלים, כביכול תודתנו היא מה שאנו נותנים בתמורה, טובה כנגד טובה, חובתנו כילדים טובים, נאורים, שיודעים את מקומם. הכרת תודה היא פשוט הכניעה הזו, הבגרות, שמפסיקה להתנגד ליש המבקש לברך אותנו.

בדימוי אחר, אפשר לדמות את האדם לאנטנה שקולטת ומעבירה הלאה. תפקידנו הוא להיות שם זקופים, ולא להפריע לזרם הזה שעובר דרכנו. בזו הדרך אנחנו משרתים את החיים.

5.

אם מתעקשים להכניס את זה אל תוך מסגרת מדעית:

מחקרים מראים שהכרת תודה היא אחד האמצעים החזקים ביותר המשפיעים על קוהרנטיות שונות הדופק. ולמעשה די במספר דקות של הכרת תודה, כדי להשפיע שש שעות קדימה על רווחתנו הנפשית והגופנית.

מחקרים מראים גם שאנשים שמרבים להכיר תודה, הם שמחים ומאושרים יותר.

וכך, זו יכולה להיות ממש פרקטיקה: יומן תודה.

וגם כאן, המחקרים מראים שדי בשבועיים של תרגולת כזו, כדי לעשות הבדל רב עוצמה בחייהם של אנשים.

6.

יומן תודה

יומן תודה היא פרקטיקה מוכרת: כל בוקר וערב כותבים מספר דקות. מציינים את הדברים שקרו היום, שמכירים להם תודה, שמברכים עליהם. הרגל להפנות את המבט אל הטוב שישנו. פה כותבת דינה אייזן על מחברת הכרת התודה ועוד כמה דברים על הכרת התודה.

לחליפין, אלה יכולים להיות גם מספר דקות של ישיבה בשקט, הקשבה למה שהיה, והפניית תשומת הלב לכל הדברים הטובים שקרו באותו יום, ושעליהם אנו מכירים תודה. גם אם מדובר ביום קשה מלא אסונות…

ולכתיבה יש אפקט מיוחד.

7.

ביהדות מוכר הכלל: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.

אני רואה זאת אצלי: כאשר "במקרה" נופלת לי הכפית ישר לכוס, או הכוס מחליקה ויש שם בדיוק מה שמונע את שבירתה, או מקום חניה שפתאום מחכה לי כשאני מאוד ממהר, או כאשר ב"צירוף מקרים" כל מיני פגישות מתארגנות בדיוק מתאים, או כשאיזו תאונה נחסכת ממני – בכל אלה אני מקבל ש"זה מאלוהים", ומודה לו בלבי.

ולכאורה, מה שאני מברך מצד החיוב, מתבקש היה שאגנה מצד מזלי הרע כאשר הדברים לא מסתדרים על הצד הטוב ביותר – כשר הפרוסה נופלת על צד הריבה, או כאשר הפגישה מתבטלת ושורה של שיבושים באים בעקבות זאת – אלא שגם אז, כשאני עוצר לרגע, אני מזהה את נוכחותו, קריצתו, חיוכו, והחיוך עולה גם על שפתיי. ואני מודה.

ומעניין לבחון את מקומן של הברכות ביהדות בהתייחס להכרת התודה הזו.

8.

אז בתור התחלת העמקה העיונית אל תוך הנושא הזה, מזמין אתכם להקשיב להרצאה המעוררת השראה של האח הבנדיקטי דיוויד סטיינדל-רסט:

https://www.ted.com/talks/david_steindl_rast_want_to_be_happy_be_grateful?language=he

אל תוותרו…

9.

ולמבקשים להעמיק:

הנה מאמר ב"פסיכולוגיה היום" (באנגלית) על כוחה של הכרת התודה מנקודת מבט מחקרית:

https://www.psychologytoday.com/us/blog/compassion-matters/201511/the-healing-power-gratitude

וכאן רופרט שלדרק בכמה דקות על הכרת תודה:

https://www.youtube.com/watch?v=hnoVf1lwR4E

ופה שיחה של דיוויד סטיינדל רסט עם טיכנהאת-האן:

https://www.youtube.com/watch?v=AZKsOfYURtI

וכאן בעברית יאיר כספי ("לדרוש אלוהים") כותב בהרחבה על הכרת תודה:

https://yaircaspi.wordpress.com/tag/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94/

10.

ושיעורי הבית:

בשבועיים הקרובים עד המפגש הבא, כל יום, לפני שאתם הולכים לישון, אנא הקדישו חמש דקות לכתוב במחברתכם, שליד המיטה.

תוליכו את עצמכם בדמיונכם לאורך היום שחלף, ואתרו, וזהו וסמנו חמישה דברים שאתם מודים עליהם.

דברים יפים שהייתם עדים להם, מופעים של חסד, נקודות של עונג, התרחבויות לב מקומיות, דברים שהסתדרו לטובה, שפעלתם בהם טוב. זה יכול להיות גם דברים פעוטים – קופאית שחייכה, מראה תינוק ישן, הנחה בביטוח, אוכל טעים, דבר מה שנעשה כראוי – נפתחים להכיר בדברים ששמחו אתכם, שנגעו בכם. לא כדי "להגיד תודה", אלא רק להכיר בקיומם, ולהוקיר את קיומם. זו כבר הכרת התודה.

ואם אחרי חמישה דברים שכתבתם, צצים עוד, אפשר להמשיך הלאה לעשרה, עשרים, כמה שנכנס בחמש דקות (לא צריך למדוד זמן…).

אחרי כמה ימים של התרגולת הזו, ובמידה ושייך, אתם גם מוזמנים לכתוב לעצמכם כמה דברים על האופן שבו התרגולת הזו משפיעה על חייכם. ואם בא לכם לשתף ממסקנותיכם – מעולה.

 

 

 

פורסם בקטגוריה התייצבות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *