1.
הקשיבו לזה ובדקו איך זה מהדהד אצלכם:
"החירות היא הערגה הגדולה ביותר של הנפש,
והאושר הגדול של הגשמתה."
כמובן, יש עוד הרבה מה לברר לגבי הכוונה במילה "חירות",
אבל בהקשבה ראשונה: האם זה נוגע, פוגש, מדגדג בקרקעית?
2.
ומה, איך מחברים בין חירות לשייכות?
על פני הדברים, אלה ערכים מנוגדים.
את החירות אנחנו מבינים בדרך כלל במונחים של עצמאות ואי-תלות,
ואילו השייכות… ובכן, בלגן גדול.
3.
הצורך לקבל אישור מן הזולת,
ההתמכרות לדעותיהם של אחרים,
הניסיון לשלוט, לקחת אחריות עודפת, לנהל יחסים, לרצות את הלא-מרוצים, להצטדק בפני המאשימים, להסתדר מול הקהל, לארגן את המציאות על פי מודל של ביטחון – כל הדברים הללו מתערבבים בשייכות והם חלק מן הבלגן שלה.
האם יש לזה מוצא של חירות?
4.
פרידה.
להבינה בתור האתגר הגדול ומסע הלימוד העיקרי של הנפש:
לא התנתקות – פרידה.
ההתנתקות קושרת, ואילו הפרידה משחררת/מחברת.
5.
הוריי, ילדיי, אשתי, שכניי, חבריי, תלמידיי – כולם הם כאן כדי לעזור לי להתאמן בפרידה.
אפשר לתהות – אז בשביל מה להתחבר מלכתחילה? תהיה לבד והכול כבר יהיה פתור מעצמו.
אבל אז לא תהיה לי הזדמנות להתאמן על פרידה.
6.
ההתנתקות – כמו למשל אינספור הניסיונות של המאוהב להגיע לעצמאות, להשתחרר מעול אהובתו, לגלות שהוא יכול גם בבדידותו, שהוא לא תלוי בה, שהיא לא השמש היחידה, ויש עוד עניינים מלבדה וכן הלאה – כל המאמצים הללו קושרים ומהדקים אותם זה לזה באופן מסובך וחונק.
הפרידה – כמו למשל כשהם החליטו שהם לא יכולים יותר כך, שעליהם להיפרד, והם זורקים את סיפור זוגיותם הגדול על ערגותיו, תקוותיו, תוכניותיו וחלומותיו לפח – ולפתע הם מגלים שדווקא נעים להם זה בחברת זה, בלי לרצות שום דבר אחד מן השני, בלי תכנונים גדולים לעתיד, בלי הבטחות ונדרים.
אין זו אחריותך לעשותני מאושרת, ואין זו אחריותי לעשותך מאושר.
7.
וכמה זמן הם יכולים להישאר כך, תלויים בין העולמות?
אולי היה עוזר להם להבין שהמצב הרוטט הזה, פרי הפרידה, הוא מצב רדיקאלי חדש של הנפש, לא סתם איזו פשרה, אלא פסגה של חיוניות וערנות. לשם מצביעה הבגרות.
מן המקום הזה של החירות אפשר לאהוב כמו אוקיינוס גדול.
זו מהותה של השייכות הדיאלוגית.
8.
אבל איך אני נפרד מאשתי?
גם כשהתיאוריה מוכרת,
הפרקטיקה נראית כל כך לא פשוטה…
על מה אני צריך לוותר? מה בי צריך לצמוח? באיזה אופן אני יכול להתאמן על כך? מה אני עושה עם הצורך לרצות אותה? כיצד אני לומד שמותר לה להרגיש ולחשוב את מה שהיא רוצה? איך אני אוסף מחדש את אלף זרועותיי שבאופן סמוי, השכם והערב, מנסים לשלוט במעשייה (לטובתה!)? יש כאן דקויות ועמקויות שכמו נוגדות את כל ההרגלים, וסותרות את האינסטינקטים הבסיסיים ביותר של ביטחון.
דבר אחד ברור לי – וזה דבר מהותי לקשר ולמה שזימן אותנו יחדיו – נקראים אנו יחדיו ללמוד את אומנות הפרידה.
9.
הנה מאמר ארוך יותר, המעמיק בנושא הפרידה:
http://www.dialogit.org/tm/archives/1063