מאי-תגובה להרגשה

  1. אי תגובתיות היא אומנות של אורח חיים ואופן הוויה. כל בוקר מתחדשת: וויתור על שליטה, התמסרות לדיאלוג, חניכה של ערנות. אבל היא גם הצעד הראשון שאפשר לנקוט מול אירוע או מצב של תקשורת קושרת.
  2. זיהוי של תקשורת קושרת הוא עניין בפני עצמו: ערפל, בלבול, חזרתיות, דחף שליטה, אחיזה סימביוטית בתוצאה, ובעיקר תחושה של כבילות – תקיעות בסיפור. זהו סוג של תדר שאפשר לזהות מן הרגע הראשון, מן המילה הראשונה. איכות של הוויה שמכיוון שכבר מזהים אותה, היא מזמינה את הצעד הראשון.
  3. הצעד הראשון הזה יכול להיות גם הצעד האחרון. אבל בשבילנו, המתרגלים, טוב לרדת לפרטים וכך גם להאיר שלב שני שלישי ורביעי. אפשר לראותם כבאים בזה אחר זה, ואפשר לראות את כולם כממדים שונים של הצעד הראשון.
  4. הצעד השני מזמין להרגיש. זו נכונות לגעת בקרקע הממשות הרגשית, הסכמה ללחות הרגשית. מצד אחד לא תמיד ההתכוונות וההסכמה עוזרים. ומצד שני לפעמים גם ללא כוונה נוצר מגע – עולים על רגש. אי אפשר להחמיץ את זה. גם אם זה לרגע קצרצר, בכל זאת נקודת המגע הזו מסמנת תפנית. משהו מתחיל לזוז.  
  5. נקודת מגע יכולה להיות מנוף רב עוצמה בדרך למרחב הדיאלוגי אמוני. אבל לא תמיד מזהים, ולא תמיד יודעים למנף, ולא תמיד רוצים למנף. היא נפגעה, ומרגישה לרגע, אבל מיד קופצת לרגשנות, נלכדת בסיפור, מארגנת מציאות, יוצרת דרמה, הודפת וחוזרת לשלוט. המילה "חוזרת לשלוט" מתעתעת, כיוון שבאותו רגע שהשתלטה הוא נעשתה קשורה מחדש, מה שהיא שולטת, שולט בה. היא איבדה מלכות, איבדה חיוניות, חזרה לדפוסים ישנים הדוחים כל חידוש.
  6. ומנגד אפשרית החזרה בתשובה, מקום בו מתרחש חדש: היא שוהה בנקודת המגע, מסכימה להרגיש (לא הולכת לשום מקום, לא מארגנת את המציאות, לא מאשימה, לא מצדיקה, לא מחזיקה, רק מרגישה). ואז אפשר שההרגשה תתחיל להשתנות, להתמוסס, ולפנות מקומה להרגשה שמתחת, וכשהיא שוהה בהרגשה החדשה, גם זו מתחילה להשתנות, מתמוססת מפנה לזו שמתחת, ואחר כך לזו שמתחת, עד שהיא חוזרת הביתה, למקום של חירות. אכן, לא פעם הילדים האבודים – רגשותינו המודחקים – הם אלה שמורים לנו את הדרך חזרה הביתה.
  7. ומה שיעשה את ההבדל בין כניסה לדרמה (מעגל הסימביוטי), לבין כניסה למרחב אמונה (המעגל הדיאלוגי), קשור לנקודת החירות הנמצאת בלב ההרגשה. אם תצליח לחוש לא רק את ההרגשה אלא גם את נקודת החירות, כי אז ההרגשה תהיה פתח לחדש והזדמנות לפרידה מחברת. אם לא, תשמש ככלי בדרמה ותהפוך לרגשניתוק קושר.
  8. אבל הנה היא: מזהה שנמצאת בלב תקשורת קושרת, חשה בעוצמות, אבל נדמה שאין לה ברירה. נסחפת, מתמכרת, ולא יודעת אחרת. רוצה להרגיש הרגשה, אבל לא מוצאת נקודת אחיזה, רק ערפל, וכפייה, והליכה לאיבוד. התיאוריה יפה, אבל המעשים אובדים. מה יעזור לה?  

 

            

פורסם בקטגוריה שיעורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *