– שינוי בניסוח השאלה: ממקום של בחירה בין או או (המישור של הסתירה) לשאלה אחרת שמראש מניחה חירות של בחירה. כי כאשר יש כביכול בחירה בין אופציה טובה לרעה, אין בחירה. הכול בסדר. (שאלת חולשת הרצון)
– כלומר זה לא שאלת האני-מול-לא-אני, אלא תמיד אני מול אני. (הניסוח שמציב לעצמו המתמכר, והניסוח שמציב לעצמו הגמול).
– מעבר משפה של קורבנות, משפה של היות בסיפור של מישהו אחר.
– ממקום המשחק לפני ההורים בתקווה לקבל אישור, אל מקום של חסד, שהוא בעצמו מקום הורי ומאשר.
– התפנית נמצאת ברמה של המיתוס והפרה-קונספציה, או בניסוח שלי, ברמה של הטיות הנפש הבסיסיות, במעבר מן התוהו לבריאה (לא בתוהו ולא בבריאה) שורש התנועה ליצירת משמעות, בנקודת הפתיחה של המנגנון הסיפורי, במרכיב ראשי בתוך תהליך יצירת המשמעות.
– את משמעותה חשים ברמה האנרגטית (אולי זו גם הגדרה של הרמה האנרגטית – בתנועתיות, בפעולה, בפעילות למרות שהמושג "רמה אנרגטית" היא בנייח כ- מצב, כהיבט)
– אחרי ההפרדה ניתן לראות ברור יותר – כל דבר מוצב במקומו, עברנו אל התלת מימד שבו מה שנחווה קודם כסתירה בלתי אפשרית, מתמקם הדדית.
– הדוגמא של מתמכר לעישון שבאחת הפסיק לעשן. זה לא היה גשור בעבודה, בהרגלים, אלא בשינוי ברמת מנגנון ייצור המשמעות. כלומר התגובתיות היסודית כלפי פיתוי הסיגריה, בפירוש מחדש, בזהות חדשה – או מוטב בהבנת הזהות המקורית.
– נקודת האל-חזור שהיא נקודת הייחודיות – הוויתור על אשליית הנורמאליות, הוויתור על ההירתמות למנוע הנורמאליות, הוויתור על השתתפות בתהליך הסיפור של הנורמאליות. וההבנה של האדם שהנורמאליות היא לא מה שיש אלא מה שהוא חוזר ועושה לעצמו.
– גמילה מן הפתרונות של אחת ולתמיד, קבלה של רובדי הנפש המקבילים. גמילה מפתרונות סימביוטיים, איבוד הצורך בפנטזיות מזינות, הבחירה בממשות.
– וויתור על השליטה וחזרה אל הבגרות.