החירות היא המצפן של התקשורת המשחררת

החירות היא המצפן של התקשורת המשחררת

וכעת צריך לבאר:

קודם כל לבאר מה הוא טבעה של חירות זו שאיננה איזה פינוק מודרני, פרי אינדיווידואליזם מופקע, ולא איזו גחמה אישית, קושי לקבל מרות, אי נכונות למשמעת עצמית, מותרות של עשירים, אידיאולוגיה של משכילים, תאווה ילדותית וכן הלאה.

יותר נכון לומר שהחירות היא חובה אישית ואחריות מוסרית – המהות היותר פנימית של נפש האדם, המלאות שלו והבית שלו. הייתי אומר שהיא צורך חיוני לאדם אלמלא הנסיגה שבזה מהבנת מהותה, שהרי יותר משהיא גורל, היא יעוד – וכאן טמון גם טבעה החמקמק – נתונה היא לאדם. 

לא רק הדבר המכונס אל תוך האדם, ולא רק מה שהוא לוקח מבחוץ, אלא בראש ובראשונה אחריותו הבוגרת כלפי ההוויה – מה שהוא נותן, מה שהוא מקרין מתוך מלאותו, מה שהוא מברך מתוך חיוניותו. לא הצמצום האגוצנטרי, אלא ההתרחבות השקטה של מלוא הכנפיים, התודה והיופי – חלקו של האדם בבריאה.

ומכיוון שחדל להתחמק בתירוצי סתר, בוקע הוא מן הדו-מימד אל התלת מימד, משיר בדרך את האמונה בשעבוד כמהות המציאות. אכן, מגלה הוא את אחריותו לראות מחדש את המציאות כמשכן לחירות, בית לכל ההומה בקרבו.

בו זמנית החירות היא גם ביטוי של בריאות, וגם הכוח והאחריות להביא בריאות, יושר, זָכות אל תוך המציאות. לא התבדלות, אלא אדרבא – חיבור. 

והחירות הזו היא המצפן של התקשורת המשחררת.

משמע, כאשר אדם נתון בתוך תקשורת קושרת, אובד במבוכיה, תוהה מה עליו לעשות, במי ובמה לטפל קודם – שיבין: החירות היא לו מפתח. אם יגיע לחירות הוא לא רק הציל את עצמו (על חשבון אחרים), הוא ריפא, היא בירך, הוא הביא סדר למציאות – הוא החזיר אותה לעצמה, וייסד בכך אמת.

לא אמת נוקשה, קשוחה, מתעלמת, אלא דווקא אמת חומלת שעם היווסדה מתחילה המציאות לזרום מחדש ולגלות את פוריותה – זו אמת מביאה חיים. שהרי בשל כך החירות כה חיונית – היא המפתח לפוריות, שלא לומר עצם מהותה של הפוריות. על החירות הזו אני מדבר, לא זו העקרה הנעה במרחבי חלל שתוקים, אלא זו היודעת בתוך המלאות, ומזרימה אותה לאפיקיה הפוריים.

החירות הזו היא אחריות. והיא האחריות שאדם אוסף מחדש כשהוא נתון בתוך תקשורת קושרת ומבקש אחר תקשורת משחררת. הוא לא בורח מקושי, לא מחפש נוחות, או מתחמק מקשר – הוא רוצה לשים מחדש את הקשר על נתיב של ממשות. לא רק בשל האידיאולוגיה של העניין, אלא כי רק כאן הקשר יכול לחיות – להכות שורש, ללבלב, ולעשות את הייעוד שבשלו מלכתחילה בא לעולם. הוא נעתר לפיכך לבקשת-החיים הזו הטמונה בלב הקשר. הייתי אומר שהוא קשוב ונעתר ל"צורך" אלמלא טבעה של החירות שלא נוח להצמיד אליה את המילה "צורך". אכן, לשחר אחר חירות זה להוציא את מערכת היחסים מעציץ הפנטזיה המנותקת מקרקע הממשות (מה שאני מכנה במקום אחר "מצע מנותק") ולנטוע אותו בארץ אמת ובגרות.

* * *

מצפן,

לא מקום שמובטח מראש, אלא כיוון המנהיר את מהותה של התקשורת המשחררת.

וכך, הוא, שנתון בתקשורת קושרת, לא צריך לחפש אחר קרבה, או הבנה, או להפעיל איזו טכניקה של ניהול יחסים – הוא צריך להתחיל לחפש את פתח החירות. בשבילו, בשביל הזולת, בשביל הקשר.  זה לא דבר שולי – למצוא חירות – זה הלב. זה העיקרון המארגן, היוצר סדר, המרפא את כל השאר. ברגע שיתייצב בפתח החירות כאילו חיבר את התקע לשקע, ומכאן הכול מתעורר לחיים וחוזר לזרום. זה קורה מעצמו, ללא מאמץ, ללא שליטה והנדוס. עצם זה שהאדם מצא מחדש את חירותו, הוא ממילא גם מילא את אחריותו הבסיסית ביותר.

מצפן,

שהחירות היא המגמה, החיפוש, המשאלה, הגישוש, שיניח האדם למראשותיו בהיותו נתון בתקשורת קושרת. הבנת החירות היא הכלי, המדד שבאמצעותו מזהים את התקשורת הקושרת ככזו, והמפתח שבאמצעותו פותחים אט אט את נתיב התקשורת המשחררת אל המממשות ואל המרחב הדיאלוגי-אמוני.

כלומר, בתוך סבך התקשורת הקושרת כל השאלות האחרות הן משניות. יכולות לסייע רק במידה, ורק מתוך כך שבאופן עקיף הן מסייעות לשאלה המרכזית הזו של החירות. לא השאלה איך לעזור לאדם שממול, ולא השאלה איך לעשות שירגיש טוב, ולא השאלה מה לעשות כדי לפתור בעיה, או לענות לצרכים, או לשקם יחסים, או לבטא סימפטיה, או להזרים תהליכים, או לרפא מכאובים, או למתן מצוקה, או כל דבר אחר, אלא ישאל את שאלת החירות תחילה, וממילא כל שאר השאלות תמצאנה פתורות.

שם, אם כן, ילמד לאתר את הקושי והמצוקה של התקשורת הקושרת, ילמד לשאול: מה חוסם את חירותך? ולא רק באופן תיאורטי אלא בהקשבה לגוף ולמכלול הניגון. ואם הוא רוצה לעזור לאחר, אז גם בזה יתמקד – מה מרחיק אותך מחירותך? מדוע אינך נושם? רק ייזהר שלא לראות בחירות איזה מן רווח אישי, גחמה, פינוק. יבין שבמציאת החירות הוא מחזיר יסוד ארץ למקומו ושוב תוכל לנוע.    

אנא אל תאבדו את המצפן.

אכן מצפונכם הוא.        

   
 

 

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *