מה התכלית של זה הכאב.

מה התכלית של זה הכאב.

 

א. המחשבה על כאב מעלה על הדעת משהו חי, מעיר, מטלטל, לא נותן מנוח, מזמין לעשות אתו משהו. אבל במה שנוגע לכאב נפשי, לפעמים מתארו הוא הפוך – עמעום ההרגשה, ריחוק, תחושת סתמיות, בלבול, זרות, חוסר משמעות, חוסר כיוון, שוויון נפש, שטחיות – דברים שאולי באופן טבעי לא מקבלים על עצמם את הכותרת "כאב", ובכל זאת – זה מה שהם. וטוב להרגיש מחדש את הכאב החי שבהם.

ב. זהו הכאב של הסתר הפנים – אובדן השייכות ועמה אובדן תחושת הייעוד והתקווה. הוא נעוץ בחשד משולש פנים – שאני לא ראוי, שאני לא חשוב, שאני לא רצוי (שאני לא טוב, שאני חסר משמעות, שאני עתיד למות). כל אלה מולידים את הניתוק, שהוא גם אובדן תחושת התכלית. איננו שומעים את המסר של שליחותנו הייחודית – נוטשנו. וכעת אנו בגלות.

ג. אי אפשר לתקן את הבדידות. מבדידות עושים רק עוד בדידות. וכל סוסי המלך ופרשיו לא יועילו כאן – "עבודה עצמית", "גאולה", "תיקון עולם" "טיפול", כל אלה מילים שנותרות השתקפויות בתוך הבדידות – פעולות רעש, המייצרות עוד גלות – הן לא תגשמנה תחושת תכלית וחיבור.

ד.  תכלית ושייכות משורש אחד הן. והן תחזורנה לצמוח מתוך הכאב החי, כאשר האדם יסכים לקחת חלק במציאות דיאלוגית ולדבר עם העולם. לדבר, משמע באופן דיאלוגי דו סטרי – והקבלה כאן היא עיקר.

ה. דיבור הוא התקשרות מחדש. אי אפשר לתקן את הבדידות בעזרת הפעלים האקטיביים – בעזרת אידיאולוגיה[1]. יש צורך בפעולה משורש אחר, שהיא לא תיקון בדידות, שהיא לא שיפוץ חוויה – שכל אלה נמצאים במנוסה מהחשד משולש הפנים – שהיא דיבור. "להיות דיאלוגי" היא איכות המתייצבת מול החשד, עוברת דרכו, ומסכימה לעשות טוב. כאן מולדתה של ההתמסרות – פעולה מוסרית שאינה אוחזת בתוצאה (תכלית חיצונית).

ו. מודעות עצמית כפעולה של חשד, (של חוסר אמון), לא תוכל לתקן. אבל תשומת לב תזרים הלאה – בתוכה כבר נמצאת התכלית ההולכת ומתגוללת מן הכאב שהוא השאלה וגם השער.

ז. למידה, חקירה, התענגות, עשיית טוב – הן כולן דוגמאות לפעולות שנושאות את תכליתן בתוכן – כולן מזמינות התמסרות. הן אקטיביות באופן אחר, ומגלמות ערנות עצמית בפעולה – פסיעות של תשומת לב. וזה העיקר שיכול לעשות האדם – לשים לב[2]. ותשומת הלב עושה כבר את השאר.  

 


[1] אידיאולוגיה – החומר המשמר שבמודעותה עצמית ובסיפור העצמי. מנגד, תשומת לב – החומר הממוסס, המזרים, המחזיר ללב.

[2] ואיך לשים לב, הוא חלק מן הלימוד.

פורסם בקטגוריה תלמוד-נפש. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *