כיבוי-מדפסת – דוגמא לעשייה פולחנית

 

לא תמיד אנחנו מודעים לכך שהרבה מן ההוויה שלנו – מעשים, מחשבות, רגשות, יחסים – מבטאים בעצם עשייה פולחנית שנועדה לרצות את האלים. בלי משים אנחנו מעבירים את האנרגיה שלנו לדבר שאנו בעצם לא רוצים בו, ומשרתים את האדונים הלא נכונים.

הנה מקרה פעוט שקרה לי אחרי שיעור שכתבתי בדיוק בנושא של עשייה פולחנית:

הדלקתי את המדפסת כדי להדפיס דבר מה, ואחרי זה חיפשתי אחר דף קצת יותר עבה ממה שהיה נתון כבר במדפסת, חיטטתי במגירותיי, תוהה היכן שמתי את הדפים העבים, ואגב כך מבטי נתקל בכפתור הדולק של המדפסת, ובלי לחשוב כיביתי אותה כדי לחסוך חשמל. רגע לאחר מכן מצאתי את הדפים שחיפשתי, הכנסתי אותם למדפסת וקראתי בפתיעה – מי כיבה את המדפסת!?

כמובן, זה היה אני, שיד ימינו לא ידעה מה עושה יד שמאלו. אלא שאין זה רק מקרה של שכחה מתקדמת. הוא מדגים יפה את אופי ההוויה הפולחני. על מנת להבין את מה שבאמת קרה, אני צריך לרדת לפרטים, והדקויות עושות הבדל.

אתחיל בזה שאני משתדל לחסוך בחשמל. הספקת החשמל שלנו, כמו הרבה אנשים ביישוב, תלויה בפאנלים סולריים, ובימים שאין בהם הרבה שמש (כמו שהיה בזמן האירוע), קורה לפעמים שכבר אין חשמל. לנו זה לא קרה, יש לנו מערכת חדשה, והאמת, שבמקרה שלנו החיסכון בחשמל הוא לא לגמרי תכליתי: גם בימים מעוננים יש לנו יותר חשמל ממה שאנחנו צריכים. ואכן, לא בגלל היותי מחובר לממשות של צריכת החשמל אצלנו כיביתי את המדפסת. יותר נכון לומר שזו הייתה סוג של "הטפה עצמית". כבר פעמים רבות נזפתי בעצמי על השאננות שלי בנושא הזה. רק יום קודם אמרה זוגתי שיש כמה משפחות ביישוב שנגמר להם החשמל בעקבות מזג האוויר הסוער. וכך "לכבות את המדפסת", לא היה קשור לאיזו תכלית ממשית של חסכון בחשמל, אלא למן עקרון מרחף, מנותק שורשים, שקשור בניסיון "להיות בסדר". אותו ניתוק-ממשות, הוא שגרם לכך שכיביתי את המדפסת באופן לחלוטין לא תכליתי (הרי כרגע הדלקתי אותה כדי להדפיס), כמן עשייה פולחנית שדי לה בעצמה – ניסיון לרצות את האלים של ה"בסדר".

אבל זה הולך אף יותר עמוק מזה: זה קשור לדבר שרציתי להדפיס – הוא נגע לענייני כסף, ובלי משים הוא גרר אותי למימד הפולחני המבקש לרצות סוג של תחושת אשם ואי נוחות, וממילא עשה אותי פגיע יותר למימד הפולחני – כיבוי מדפסת שלא קשור לשום מציאות.

ואפילו עוד מתחת לזה, אני יכול לזהות שמערכת החשמל החדשה שמתפקדת כל כך טוב, הייתה עילה לציווי העמוק שלא להתייהר. וכשם שמנסים להסיט את עין הרע בכל מני טכסים (כמו לקרוא לתינוק – "מכוער"), כך גם חשתי קצת אשם על יתרוני היחסי, ונסחפתי למינימום הזה של "צריך לחסוך בחשמל", כדי לרצות את האלים, שלא בנקל יוותרו לי על שהעזתי לחוש גאווה על המערכת החדשה שלא צריך בה לחסוך חשמל…

כך או כך, עשייה פולחנית מתאפיינת בסוג של ניתוק מן הממשות וממילא בחוסר מודעות לגבי הממשות. זו כאילו רמה מקבילה המתרחשת לעצמה בלי קשר לעשייה היותר תכליתית הפועלת במימד של הממשות. זה פולחן לא בגלל שאין לו סיבה מוצדקת, אלא מכיוון שהסיבה המוצדקת היא לא הסיבה האמיתית והתכליתית שבשלה אני חוסך בחשמל. אני לא חוסך בחשמל – אני "חוסך בחשמל". והמירכאות עושות את כל ההבדל בין פעילות לבין "עיסוק בעשייה".

מעשים פולחניים אלה, שיותר משהם מעשים חיצוניים הם צורת חשיבה ואופן הוויה פנימי, הם הדרך שבה, שלא בבחירה, אנחנו מפרנסים את האדונים הלא נכונים.

והדברים מצטברים.

והם – האלים שאנו עסוקים בריצוי שלהם – מקבלים כוח על חשבוננו.

צחקתי בתום לב, כשראיתי את כל זה. שמח על ההזדמנות לפגוש מחדש את המציאות. אבל ער ביתר שאת, עד כמה חלקים גדולים מן המציאות שלי מנוגעים בסוג זה של עשייה.   

 

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *