תוכן משפיע על הכלי

 

 

א. התוכן שהאדם נחשף אליו – מה שהוא קורא ולומד, מה שהוא רואה ושומע, מה שהוא עוסק בו ומעורב בו – אינו רק תמים, בבחינת חומר הממלא כלי הנותר אדיש למה שממלא אותו. הוא משפיע על האדם ומעצב אותו.

ב. בין היתר מכיוון שמלכתחילה ההבחנה הזו בין תוכן לכלי איננה כל כך דיכוטומית. האדם הוא יצור תוכן. ילד קטן שנשאל שאלת חיבור פשוטה יענה עליה במידה שונה של הצלחה תלוי אם מדובר בחיבור של פילים או חיבור של פקקי בקבוקים, או כל תוכן משתנה אחר, שמבחינה מתמטית כמובן לא עושה הבדל, אבל מבחינה בשר הממשות – בהחלט כן. או בניסוח אחר – הכלי, הוא בעצם סוג של תוכן, והתוכן, הוא בעצם סוג של כלי. (אנחנו חושבים באמצעות מחשבות אחרות, צופים באמצעות תצפיות אחרות וכן הלאה).

ג. יש תכנים שהעיסוק בהם באופן טבעי מכניס את האדם להלך רוח מסוים, שבתורו יחנוך את האדם ויפתח אותו לכיוון מסוים. מה שהאדם מהרהר בו, מה שהוא מתעכב עליו, מה שהוא שם לב אליו, מה שהוא מתכוון אליו ומתפלל אליו, עתיד לשנות אותו על פי אותה איכות של תוכנו. וככל שהוא מתעסק בו יותר כך תגדל ותתרחב השפעתו של תוכן זה.

ד. זה לא קשור לתוכן של התוכן, אלא לאיכות של התוכן. לא מה שהאדם רוכש מבחינת ידע, הבנה וכן הלאה, אלא המהות היותר פנימית של התוכן – האיכות, שעצם השהייה בקרבה עושה את שלה בלי קשר לידע כזה או אחר. על כן אני משתמש במינוח "מדיטציה על תוכן" במובן של "שהות עם תוכן". כמו שמתבטא, למשל, בלימוד חוזר של תורה ביהדות – לא המסקנות מבחינת הדעת חשובות – אלא עצם העיסוק, השהות בחיק, ההתחככות עם.

ה. מבחינה זו אפשר שהתוכן יהיה מילה יחידה – מילה שאדם חוזר ומהרהר בה, במידה הולכת ומעמיקה של זיכוך. אט אט תגלגל המילה מעגלי גלים שיחדרו לרבדים יותר ויותר רחבים של הנפש, ויכניסו אותה לתדר מסוים. תקשיב למילה, תקשיב לה שוב, תעמוד על טיבה, על טבע משמעותה, ותקשיב עוד, וככל שתקשיב עוד כך אתה עצמך תיכנס למשמעותה, וחלקים יותר ויותר נכבדים של נוף נפשך יכנסו להדהוד עם המילה. רטט שיעשה לחלק מן הנוף גם אחרי שהמילה תתפוגג.

ו. התוכן, איננו רק הנושא שלו (אבל בהחלט גם), אלא גם המקום שממנו הוא יונק. בטכסט כתוב למשל, מאוד רלוונטי מי כתב אותו, ובאיזה אופן כתב אותו, ומתוך איזה רקע (תרבותי ואחר) הוא כתב אותו. דברים שנכתבו מתוך הלך רוח מסוים וחיבור מסוים יעשו את עבודתם גם אם הקורא לא תמיד מבין את הפרטים. עצם המדיטציה, הלימוד, השהות בחיק, ישפיעו.

ז. אבל התוכן איננו רק מה שנתון בו, אלא גם האופן שמפרשים אותו במפגש החי. התוכן של טכסט כתוב, למשל, נתון גם בכוונת הקורא, באופן שבו הוא ניגש לקרוא, במידת האמון שלו במחבר, בסוג הקשב שהוא מפנה לקריאה וכן הלאה.  

ח. מכל זה נגזר שאדם יכול לשקול ולבחור איזה "תוכן" הוא מעדיף למלא בו את חייו, כסוג של פרקטיקה ואורח חיים. בחירה מודעת זו, היא אחת הדרכים שבהן הוא יכול, מתוך חוכמה, לברך את עצמו וסביבתו. הוא אמנם לא יכול לשנות את עצמו אבל הוא יכול לתת לתוכן לשנות אותו.  

ט. ולבסוף, צריך להגיד שאחד המימדים המרכזיים של השפעת התוכן קשורה למימד המוסרי המופנם בתוך התוכן – יותר מכל מימד אחר זהו המימד הזה שבו התוכן מעצב את הכלי.  

 

פורסם בקטגוריה תלמוד-נפש. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *