לחבור לממשות

 

בקצרה, מטרת עבודתנו היא לעזור לאנשים כיחידים וכציבור לחבור לממשות.

כעת יש לפרש:

* * *

זו הליבה – העניין שכאשר שמים אותו במרכז כל השאר מסתדר מעצמו סביבו.

יותר מכך – העניין שככל שאנו מעמיקים בו יותר פנימה ("עושים-מדיטציה" עליו), כך הוא שופע יותר החוצה בתובנות המקיפות מרחבים הולכים וגדלים של הבנתנו. פוריות זו היא אות וסימן עבורנו שאנו שמים את הדבר הנכון במרכז.

* * *

מה, אם כן, טבעה של ממשות זו, ומה המשמעות של החבירה אליה, ובאיזה מובן ניתן לעזור לאנשים בכלל ובעניין זה בפרט?

על דרך השלילה:

הממשות היא לא המציאות האובייקטיבית, המנותקת מן הצופה, כפי שעולה מתמונת העולם של המדע. יש לנו חשדות לגבי ה"אובייקטיביות" של המציאות הזו.

היא גם לא ה"מציאות" כפי שהיא עשויה להתפרש מן הדרישה "להיות מציאותי" ("להיות ריאלי" – נירוטי במידה סבירה).

וגם לא איזו אמת רוחנית-רעיונית, שעומדת כביכול בניגוד "לחומר", אבל שממשיכה לדבר בשפת הצורות של המבנים הכוללניים והפורמאליים.

היא משהו אחר – לא תמיד קלה לניסוח אבל במהותה – בת-פגישה.

* * *

ומן הצד השני אפשר לשאול: כשאדם לא חובר לממשות – היכן הוא בדיוק נמצא?

מסלולו התנתק מן הקרקע, ונלכד אל תוך בועה של תודעה-סימביוטית-חד-ממדית, שבה אין אחר. התודעה הזו מובלת על ידי [[אשליית השליטה]], מתבססת על ניתוק בין צופה/עושה לנצפה/מעשה, ומתגלמת בהתנגדות למציאות. זה גם מה שמייצר בסופו של דבר את החוויה ההישרדותית.

בניסוח אחר: הוא נמצא בחדר הדרמה, עטוף בחליפת התוכנה הקדמונית, דבוק בתוכניות, כלוא ביחסים קשורים, שרוי במונולוג, ומשועבד לאידיאולוגיה.

היו שאמרו – הוא כבול בהתניותיו. (והאהבה המותנית ברקע, כאם כל ההתניות).

* * *

החבירה לממשות, היא מהלך חוצה ציניות – לא רק אקט רעיוני, אלא התייצבות. נקיטת עמדה שהשורש שלה הוא מוסרי (ועוד נתעכב הרבה על מילה מסוכסכת זו) – הדבר שנמצא במהות ההליכה לקראת המציאות.

תארים רבים מצאנו כדי לתאר את הממשות ואת המהלך של החבירה אליה. ומן הסתם לכל אחד התואר שעובד הכי טוב עבורו. נוכחות, התעוררות, חזרה לגוף, מגע עם הרגש (והכאב), עם התנועה, השלת האידיאולוגיה, פתיחות לפלא, אמון בזולת, ידידות, שקט, יחידות, אמונה, חירות, מיקוד…

בסופו של דבר, לחבור לממשות זה  לחבור לשיחה – להסכים לקחת חלק בעולם ממש, ולאמץ נקודת מבט מעורבת.

* * *

כאן מתגלה מחדש [[המרחב התלת מימדי]] השונה מכל רעיון או תפיסה צורנית. באדמתו יכול האדם לחיות את ייחודו ולבנות לעצמו בית של אמת.

תיארנו זאת כמעבר מן המרחב ההסתדרותי-ציני אל [[המרחב האמוני-דיאלוגי]].

* * *

זו הממשות שמרפאת.

והדרך לריפוי היא לחזור לממשות.

כל השאר קורה.

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *