הערות בעקבות מפגש שני – געש 2016

1.

להיכנס בשלום ולצאת בשלום:

ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לפרדס (לעסוק בתורת הסוד), ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים – אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, הנקרא מאז אירוע זה "אחר", הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.

מדוע דווקא הוא?

כי הוא נכנס בשלום ויצא בשלום.

2.

פגיעות:

הקוד הראשון שניסחנו לכניסה בשלום ויציאה בשלום:

  • תסכים/י להיות פגיע.

הנה רנה בראון, בהרצאת טד על העוצמה שבפגיעות (כתוביות בעברית):

https://www.youtube.com/watch?v=CQHWl_VIQfg

וכאן עוד עשר דקות שלה על בושה:

https://www.youtube.com/watch?v=qQiFfA7KfF0

3.

מלחמת הסיפורים:

בסופו של דבר תקשורת קושרת היא תגובה אוטומטית לתחושת איום שאנו מזהים בסביבה.

אלא שהאיום הוא לא איום ישיר וממשי (חיה טורפת) אלא איום סיפורי – סיפור שמאיים לעשות דה-לגיטימציה למי שאנחנו, ובאופן הזה לגרש אותנו מן השייכות. מאחורי כל תקשורת קושרת, אם כן, יש סוג של מלחמת סיפורים.

הנה הרצאת טד על כוחם וחשיבותם של סיפורים והדיאלוג ביניהם:

https://www.youtube.com/watch?v=JvOriYNJ15E

לספר את הגרסה שלנו, עושה לנו מחדש מקום בעולם.

אלא שבאמת זה אף פעם לא מישהו אחר שמגרש אותנו מן השייכות,

אלה תמיד אנחנו שמוותרים על עוצמתנו ומוסרים אותה לסיפור של מישהו אחר, ואז מנסים למצוא לעצמנו מקום בתוכו. זה לא יכול לעבוד: לעולם לא יוכל להיות לנו מקום בסיפור של מישהו אחר. עלינו לתבוע מחדש את זכותנו כמספרים – כדוברי אמת, במקום לקבל על עצמנו סיפורים של אחרים, ואז להיאבק על מקום בתוכם.

4.

ההפנוט:

לפעמים כשרואים מישהו בתקשורת קושרת, נדמה שזה פשוט לצאת, ואנו לא מבינים מדוע הוא אינו רואה גם ולא פוסע החוצה מחדר הדרמה. אבל מה שנראה מבחוץ לא דומה למה שנחווה מבפנים. ברגע שנלחץ הכפתור האדם נעשה מהופנט ושוב אינו ממש אותו אדם. הוא נעול בחדר הדרמה שלו ומה שמוקרן על קירות חדר הדרמה שלו אינו מה שאנו רואים מבחוץ.

5.

כפתורים:

מה לוחץ לנו על הכפתורים?

מה שזה לא יהיה אנחנו נעשים יותר פגיעים אליו כאשר אנחנו עייפים או מתוחים או טעונים, או כשזה בא מסביבה יותר קרובה.

אנחנו גם יותר פגיעים אליו כשאנו מוסרים את כוחנו לסיפור זר.

כך נראה עץ הדרמות:

עץהדרמות

וזו רשימה חלקית של "חדרי הדרמה" שאנו עלולים להיכלא בהם – כל אחד עם העדפותיו.

6.

התוכן לא רלוונטי:

לכן, כשאנו קלועים בתוך תקשורת קושרת – העיסוק בתוכן הסיפורי (מי אמר למי מה, מי צודק, והדיוקים הקטנים של העוול) הוא לא רלוונטי. זה רק מכניס אותנו יותר פנימה לתוך המערבולת. הדבר היחיד שהוא רלוונטי הוא שאיבדנו את עוצמתנו עצמיותנו ועצמאותנו –

האם אנו רוצים לחזור לממשות?

ברוב המקרים הצדק, הסיפור, העוול חשובים לנו יותר – וכך אנו נותרים בחדר הדרמה.

זה סוג של אי לקיחת אחריות.

7.

המשפט השלישי:

המשפט השלישי הוא לא בהכרח משפט מילולי, ובוודאי לא טכניקה אוטומטית – אדרבא זה מקום של התייצבות הדורש את מלוא נוכחותנו.

אבל,

דרך ניתוח המשפט השלישי אנו יכולים ללמוד הרבה על המקום שממנו מתבצעת ההתייצבות.

על אותה היגיינה נפשית שמאפשרת לנו להיכנס בשלום ולצאת בשלום.

8.

שיעורי בית:

א. אנו מזמינים אתכם במהלך השבוע להמשיך להתבונן על ה"כפתורים" ולהוסיף לרשימה שלכם. אנו נמשיך ביחד עם הרשימה במפגש הבא.

ב. בחרו מכל הכפתורים אחד שבו תתמקדו השבוע. נסו לתאר אותו בהרחבה, לעמוד על הדינאמיקה המיוחדת שלו – ונסו לנסח קוד כניסה בשלום ויציאה בשלום, שיכול להיות תקף עבורו. שלחו במייל.

ג. ומי שעוד לא שלח עשרה מקרים של תקשורת קושרת (משפט ראשון ומשפט שני) מוזמן לעשות זאת.

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.