דחייה חברתית – לקראת מפגש שני (תשע"ז)

ומכל הבלבולים האפשריים אנחנו רוצים להתחיל בבלבול אחד קטן, נפוץ ומעצב עולם:

דחייה חברתית

ולהתמקד בו במפגשים הקרובים.

דחייה חברתית: מה שקורה לנו למשל כשאנו מבקשים להתקרב למישהו והוא עונה בשלילה, או כשמשאירים אותנו מחוץ לקבוצה (גם אם זה רק נדמה לנו), או סתם כשמישהו שהיה אמור לחייך אלינו עסוק בדברים אחרים.

לא תמיד דחייה חברתית באה בצורתה המוכרת והמזוהה – בחיינו הבוגרים יש מנגנונים מאוד מורכבים שעוזרים לעקוף אותה ולהפסיק להבחין בה – אבל מה שלא תהייה צורתה, וגם כשזה מאוד עדין ובלתי מובחן, נראה שזה ממלא את חיינו ומשפיע עליהם בדרכים גלויות וסמויות. לא רק שזה אחד הבלבולים המרכזיים שסובלים ממנו אנשים, אלא שאסטרטגיות ההישרדות שנוצרו כדי להתמודד איתו, יצרו בעצמם שלל בלבולים, שבדמותם עוצב העולם אותו אנו מכירים.

אז זו סיבה טובה להתחיל עם הבלבול הזה,

כמו גם העובדה שאנו קבוצה חדשה, ושאלת השייכות נוכחת במיוחד.

כאן בהמשך, אם כן,  מספר ממצאים והערות על דחייה חברתית.

אנא, הרגישו חופשיים להתעמק ולקרוא או לצפות במה שמעניין אתכם (ואל תיבהלו מהכמות, אלה לא שיעורי בית שצריך להספיק, רק מרחב אפשרויות, הצעות למי שרוצה לחקור יותר לעומק נושא כזה או אחר).

1.

מחקרי מוח מן העשורים האחרונים מראים שכנראה דחייה חברתית, שלא כמו רגשות אחרים, יושבת במוח על אותם מסלולים הקשורים לכאב פיסי. פירושו של דבר שדחייה חברתית אכן כואבת. זו לא רק מטפורה. הנה סרטון קצר על העניין:

https://www.youtube.com/watch?v=X7EFYwUopf8

וראיון קצרצר עם מי שניסח מתודה ניסויית שנעשתה מאוד נפוצה לחקור דחייה חברתית:

https://www.youtube.com/watch?v=A3UTXsJzAj4

וכאן קצת יותר ארוך (עשר דקות) עם ניסוי דחייה חברתית ואיך זה נראה ומרגיש:

https://www.youtube.com/watch?v=agONY-RyOLI

2.

לא כולם מגיבים אותו דבר לדחייה חברתית, ויש גם אנשים רגישים במיוחד לדחייה חברתית.

כאן תוכלו למצוא מאמר כללי באנגלית על רגישות לדחייה חברתית:

https://www.psychologytoday.com/blog/everybody-is-stupid-except-you/201106/who-feels-the-pain-rejection-and-who-doesnt

וכאן תוכלו למצוא מאמר-מחקרי באנגלית העוסק בקשר בין דחייה חברתית להערכה עצמית ולקושי במובחנות רגשית, וגם הוא נוגע להבדלים בין אנשים בעניין זה:

http://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0090651

 

ובאופן כללי מעניין לגלות שאנשים שרגישים יותר לכאב פיסי הם גם אלה שיהיו רגישים יותר לדחייה חברתית, ומנגד, מי שפחות רגיש לכאב פיסי, גם פחות רגיש לדחייה חברתית.

3.

ניסויים בפסיכולוגיה חברתית הראו שאפילו דחייה חברתית מאנשים זרים – דחייה מקומית בתנאי מעבדה – יכולה להיות בעלת השפעה גדולה. אנשים נוטים בעקבות הדחייה להיות יותר אלימים, לרמות יותר, לוותר על מטרות לטווח ארוך לטובת מטרות לטווח קצר, פחות לעזור לאחרים…

לדחייה חברתית יש השפעה ברמות שונות – בתחושת המשמעות, בהערכה העצמית, בתחושת השליטה בחיים, ובכלל זה גם ברמה הפיסיולוגית. אצל אנשים שחוו דחייה חברתית, אם מקומית או עקרונית יותר, יש שלל תסמינים המבטאים את היחלשות המערכת החיסונית, וכתוצאה מכך הם יטו להיות חולים יותר וחייהם קצרים יותר.

כאן מאמר קצר המתאר מקצת הממצאים על ההשפעות הבריאותיות של דחייה חברתית:

http://www.everydayhealth.com/news/how-social-pain-affects-your-mind-body/

וכאן הרצאת טד שעוסקת בהיגיינה נפשית ובין היתר גם בהשפעות של דחייה חברתית (יש כתוביות בעברית):

https://www.ted.com/talks/guy_winch_the_case_for_emotional_hygiene?language=he

וכאן עוד סרטון (פס קול) שגם הוא עוסק בהשפעות של דחייה חברתית:

https://www.youtube.com/watch?v=x__UISHl9MU

4.

גם במרחב בטוח יחסית כמו המרחב המשפחתי-זוגי, ניתן למצוא דוגמאות רבות לדחייה חברתית עם תוצאות מתמשכות – במקרה הזה בהקשר לאינטימיות בין בני זוג ויחסי מין:

https://www.youtube.com/watch?v=Ep2MAx95m20

5.

ודחייה חברתית כואבת יותר כאשר אנחנו פותחים את הלב למישהו או לקבוצה, ומצפים שהוא או הם ייפתחו גם אלינו.

כשאנו לא מצפים ממישהו מראש לקבלה חברתית, הדחייה הרבה פחות כואבת ומשפיעה.

6.

והתגובות המיידיות לדחייה חברתית הולכות בעיקר על שני ערוצים – עצבות וכעס.

נחשו מה המסלול השכיח יותר.

יש מקום להניח שהרבה מן הילדים המתקשים בבתי הספר – אלה שגם מקשים על ילדים אחרים ומורים – הם ילדים רגישים המגיבים לדחייה חברתית. דחייה מילד אחד, מקבוצה או ממורה, שגם התעלמות קטנה מצדו יכולה להתפרש כדחייה חברתית אצלם, שלא לדבר על התעלמות שיטתית או ביקורת ונזיפות שמכניסים אותם למעגל של אלימות הולכת וגדלה.

7.

שני דברים חיצוניים התבררו כעוזרים במיתון תגובת הכאב לדחייה חברתית – מריחואנה (שהיא גם עוזרת לכאב פיסי), וכן הרהורים על חיית מחמד

8.

בדבר אחד, מכל מקום, יש יתרון למי שחוו דחייה חברתית: הם טובים יותר, באופן משמעותי, בזיהוי של חיוכים מזיופים, לעומת כאלה שלא חוו דחייה חברתית או אף חוו קבלה חברתית.

לא ברור עד כמה זו עובדה חשובה – אבל היא מסקרנת ומעוררת מחשבה.

9.

וכמובן, לאור זה שדחייה חברתית היא בעלת משקל כל כך גדול בחיינו, אפשר להבין שיש בלבול צמוד לה – הפחד מפני דחייה חברתית אפשרית,

כמו גם בלבול שהוא תוצר של האסטרטגיות המורכבות שנועדו להתמודד עם הפחד או עם הדחייה עצמה בדרכים שלא ממש עובדות (בלבולים בקומה שנייה ושלישית).

אבל את כל זה נשאיר למפגשים הבאים.

ובעצם – העובדה הפיסית של דחייה חברתית לכשעצמה איננה עדיין בלבול. הבלבול קשור לאופן שאנו מתייחסים אל הדחייה – האופן שבו היא מחלישה מפזרת ומהססת אותנו.

כך שבמקביל לשלל התסמינים שהוארו למעלה בעקבות הבלבול, קורה גם שיש לאקט הדחייה החברתית תוצאות מפתיעות בכיוון ההפוך. מחקרים מראים שלפעמים דחייה חברתית מעודדת יצירתיות, מגדילה את היכולת להיכנס לנעלי הזולת ולפתח רגישות לרגשות של אחרים – ובעצם היא מזכירה לאדם מי הוא. הנה מאמר קצר המאיר חלק מכיוונים אלה:

http://blog.allpsych.com/4-unexpected-ways-people-respond-to-rejection/

זהו בינתיים.

ושוב, לכו לאט לאט עם מה שמעניין אתכם. אנחנו לא ממהרים לשום מקום.

 

פורסם בקטגוריה התייצבות, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.