מספר הערות בעקבות המפגש התשיעי

1.

נפלא בעיניי שאנשים "משתמשים" בקבוצה כדי לבדוק את עצמם, לבטא כל מיני חריגויות, להתנסות בחוויות חדשות, לראות איך זה משפיע, אילו גלים זה מעלה מבפנים ומבחוץ, ואיך משתנים בעקבות זה…

למעשה זאת אחת ההגדרות של קבוצת דיאלוג – מאיץ חלקיקים אנושי – ניסוי שבו משלחים למרחב המשותף כל מיני משמעויות ונותנים להן להיפגש זו בזו ורואים מה קורה – מה קורה בפנים מה קורה בחוץ, איך זה משפיע, ואיזה חדש ובלתי צפוי נולד מזה.

זה אחד מן המאפיינים של הלומד (בהבחנה של ימימה בין הלומדת לילדה) – ההסכמה להתנסות במשהו חדש. ומי שמעניין אותו קצת יותר להתעמק בנושא זה של נכונות להתנסות, מוזמן גם לקרוא את המאמר הבא. זהו מאמר חשוב בעיניי, אם כי ארוך וטיפה מלומד…

2.

ואמנם קבוצת דיאלוג היא מסגרת מלאכותית שבה אנחנו אומרים: "אחת שתיים שלוש עכשיו מתחילים", ולפרק זמן מגודר, מתאמנים בה לערנות מיוחדת ובתשומת לב ממוקדת, אבל, כמובן רק נשמח שהאיכות הזו תגלוש מעבר לגבולות התרגיל ותהפוך לדרכנו להיות ביחד.

3.

אותי באופן אישי מרתק האופן הזו של ההתפתחות האורגאנית הקורית מעצמה, וצומחת מקרקע המפגש באופן לא מתוכנן ולא צפוי.

אפשר להגיד שממילא ההתפתחות הזו קורית, בין אם אנו עדים לה ובין אם לאו, בין אם מסכימים ובין אם לאו, ובכל זאת יש איזו איכות מיוחדת שקורית כשאנו תורמים לה על ידי הקשבתנו ליש והסכמתנו לנוכחות – הם כמו מזינים את הגדילה של ה"חדש". גם אם דבר אינו נאמר והשתיקה מתמשכת – האיכות של השקט משתנה.

השינוי הזה, בשבילי, הוא הרבה פעמים מורגש כמו נשימה עמוקה שאני פתאום לוקח אחרי שזמן רב לא נשמתי – כמו לבקוע מן המים, להוציא את הראש ולראות שיש ממשות…

4.

תלונתיות היא תדר, מצב הוויה, וכך אני רואה שזה לא כל כך משנה התוכן – על מה מתלוננים – ואפילו לא כלפי מי מתלוננים. יש בזה משהו לא אישי.

וזה מדבק. להאזין למישהו מתלונן מייצר אצל המקשיב את הצורך להתלונן – הוא כמובן יתלונן בדרכו המיוחדת על הדברים שהוא רגיל להתלונן עליהם, בלי לשים לב שהתוכן שהוא מצא הוא רק תירוץ – ובאמת הוא פשוט נדבק בהלך הרוח התלונתי והיה צריך לצקת בו תוכן.

זה גם נכנס לתנופה – כשאדם נכנס להלך רוח תלונתי הוא מזין את עצמו ומתחיל לצבור תנופה.

5.

ומי שטרם ראה מוזמן לצפות בסרטון המצויר הקצר של ברנה בראון (שהפננו בעבר אל הרצאת הטד שלה בנושא פגיעות):

https://www.youtube.com/watch?v=RZWf2_2L2v8

6.

ומדוע אנחנו מתלוננים ואיך זה קשור לשייכות הסימביוטית?

לפני שאני מציע את גרסתי אני מזמין מחקר משותף.

ואלה שיעורי הבית:

נסו במהלך השבוע הקרוב לברר לעצמכם מדוע אתם מתלוננים.

אנא, נסו לא לענות באופן אינטלקטואלי – להסביר מה ההיגיון שעומד מאחורי זה – אלא פשוט תקשיבו למה שקורה כשהוא קורה כשאתם מוצאים את עצמכם במצב התלוננות. העמיקו עוד קצת כדי לזהות את הטעם הממשי שעומד מאחורי ההתלוננות הזו, הדחיפה הקטנה, החשק הנסתר, שמזין אותה. וכשאתם מתחברים להרגשה הזו – פשוט נסו לסמן אותה בשם משלכם.

אם יעזור לכם אפשר גם לברר את השאלה מה היה נדרש כדי שלא להיות במצב התלוננות. (רמז: זה לא קשור לכך שהוזלת ישתנה ויתחיל להיות בסדר). ואפילו אפשר לשאול – איך זה היה מרגיש להיות ללא התלונה הזו (או באופן כללי באפס תלונתיות).

אבל בכל אופן השאלות הנוספות הללו הן רק עזרים, והשאלה המרכזית נותרת – מאין החשק להתלונן – מאין בוקעת התלונה – מדוע אני מתלונן…

אשמח שתשתפו בקבוצה במה שגיליתם, כדי שנוכל גם להדהד בינינו.

פורסם בקטגוריה התייצבות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *