אומנות החיים – שני דיוקים ביחס לפסיכולוגיה

1.

הדבר הזה שאנחנו חוקרים ולומדים ומנסים לפתח, דומה ומזכיר דברים אחרים – נתיבים מוכרים ומוגדרים יותר – ובכל זאת טעמו אחר, ויש צורך לדייק בו ובטעמו המקורי כדי שישמור על זהותו ולא יתפתה להיסחף ל"דרכים הגדולות" שמתקיימות בשכנותו.

השם "אומנות החיים" מבקש לעזור בתהליך ההגדרה ו"קיבוע" הזהות הזה.

הוא מנסה לדייק לטעם התנועה, להזכיר את הסיבה שבשלה יצאנו לדרך ולא הסתפקנו במוכר.

2.

ובתור התחלה אני רוצה להבדיל את "אומנות החיים" מן הפסיכולוגיה, שהיא אולי הנתיב הגדול והקנדידט המועד ביותר להוות לה תחליף.

כי לכאורה הרי זה גם כל עניינינו – נפש האדם.

את זה אנחנו לומדים ובזה אנחנו מתעמקים גם מצד ההבנה התיאורטית וגם מצד דרכי התיקון והריפוי האפשריים (מצד הפסיכותרפיה). ומכיוון שהנפש הוא מוקדה המקורי של הפסיכולוגיה, מן הראוי היה לקרוא לגישתנו, אם היא בכלל מחדשת משהו, זרם בתוך הפסיכולוגיה (ואכן, השם הקודם "פסיכותרפיה דיאלוגית אמונית" ביקש לעשות זאת).

אבל,

אחת המוטיבציות לכך שמלכתחילה יצאנו לדרך, קשורה לתחושת אי־נחת מן הפסיכולוגיה והכיוון שהיא מתווה, ודווקא מצד ההגדרה היותר מהותית שלה. זיהנו שיש בפסיכולוגיה מלכודת שמגבילה את ברכתה האפשרית לאדם, ואף מסבה נזק – ואפילו לא דווקא לאדם כזה או אחר, אלא לתרבות בגדול.

והמלכודת הזו קשורה בין היתר לתפיסת העולם המגבה אותה ולאופן שבו היא מגדירה מה היא אותה "נפש" המהווה את מושאה. קרי שהיא רואה בה בעיקר ישות "פסיכולוגית" – מרחב פנימי, סובייקטיבי, תחום נפרד מן העולם, שבו מתרחשים תהליכים, הומים רגשות, פועלים אמונות, והכול באופן סמוי מן העין. פן תיאורטי זה הוא לא בלתי נפרד מן ההקשר המעשי שבו היא פועלת במסגרת היחסים של מטפל מטופל, סגורה בתוך חדר, ועסוקה במניפולציות פנימיות.

וודאי, מהיות הפסיכולוגיה תחום נרחב כל כך, שלאורך השנים הרבה מאוד אנשים מצאו בו את עיסוקם, היא גם קיבלה צורות שונות, וכאלה שאפילו חרגו מאוד מהנחות המוצא המקוריות שלה, ובכל זאת – זה המרכז שביחס אליו כל הגישות הללו עדיין נחשבות כ"פסיכולוגיה". פסיכולוגיה בין אישית, קיומית, דיאלוגית, או כל שם אחר ועדיין – פסיכולוגיה.

3.

שני דברים באה "אומנות החיים" לדייק בהתייחס לפסיכולוגיה:

הראשון שנפש האדם איננה "ישות פסיכולוגית" אלא התייצבות – דהיינו היבט של דיאלוג, שהעיקר בו אינו ה"תוכן" (רגשי, מחשבתי וכן הלאה) אלא הזיקה לאחר. כלומר, שהאדם הוא קודם כל ישות מוסרית, ונפשו מגלמת בראש ובראשונה היבט זה של קיומו.

השני שניתן לדייק את היחס להוויה, ושהמהלך הזה אינו מכוון רק לרווחת האדם – שיהיה לו יותר נוח בהתמודדותו עם מצוקותיו הפסיכולוגיות – אלא גם לרווחת העולם. זה משחרר את "אומנות החיים" מן הכיוון המנרמל המיוחס לפסיכותרפיה המקובלת, ומניח את אומנות החיים על נתיב מהפכני יותר. שהרי ה"תיקון" הזה לא בא רק להקל על האדם במכאוביו ולעזור לו להשתלב בחברה, אלא גם לתרום לכינונה של חברה בריאה ועולם מתוקן. לא רק לתת לאדם (שעומד במרכז ה"טיפול") אלא לעזור לשבץ את האדם בתוך הקשר פורה ורחב יותר בו הוא מגלה את נתינתו לעולם. ושוב, גם זה יכול להיחשב כ"תוצר לוואי" של הרבה גישות טיפוליות בפסיכולוגיה, ובכל זאת, לבחירה היכן שמים את מערכת הצירים המרכזית שמתוכה מתפרש מה שקורה, יש משמעות.

4.

אחר כך אפשר לדייק בעוד דברים ביחס לפסיכולוגיה המסורתית ולהסביר מדוע נדרשנו לקטגוריה שלמה חדשה ולא הסתפקנו ב"פסיכולוגיה".

"אומנות החיים" – בהגדרתה זו החורגת מן הפסיכולוגיה –  איננה בהכרח דבר חדש. בצורה זו או אחרת היא פרקטיקה שרבים עוסקים בה, ועושים זאת כנראה משחר הקיום האנושי, ובלי להזדקק לכותרת הזו.

אלא שלהמשגה יש גם יתרון, והיא יכולה לעזור בכינוסה ובהתפתחותה של הפרקטיקה.

הפילוסופיה, הדת, העידן החדש, ואפילו הקאוצ'ינג שנהוג בימנו – כולם היו יכולים להיחשב בשלב מסוים של התהוותם כדוגמאות לפרקטיקה הזו, אבל נדמה שכל אחת מן הכותרות הללו לקחה את הפרקטיקה הזו לכיוונים מסוימים, ועם השנים הצרה אותה ואיבדה את התנופה המקורית שלה. הפילוסופיה הלכה אל הכיוונים היותר אינטלקטואלים, הדת לכיוונים היותר פולחניים, העידן החדש לכיוונים היותר רוחניים, האימון לכיוונים היותר מטרתיים…

היום, כשאנו באים לחדש אותה תחת השם "אומנות החיים", אנחנו משאילים מכל אחת מתפיסות העולם הללו – במובן מסוים אנחנו מנסים לסמן את צומת הדרכים שבהן הן נפגשות – אבל בו בזמן גם מבקשים לדייקה ולהבדילה מהן.

ומעט הדיוקים שדייקתי כאן למעלה ביחס לפסיכולוגיה, כדאי גם לדייק ביחס לגישות האחרות.

5.

כמובן, הכותרת הזו "אומנות החיים" עדיין לא מבטיחה דבר – יכולות להיות הרבה "אומנויות חיים" שונות ומגוונות – אבל בשבילנו זו גם הזדמנות לכנס ולעגן תחת כותרת זו סדרה של הנחות יסוד מוגדרות השונות מן הזרם המרכזי בתרבות שבה אנו חיים (או לפחות שונות בתמהיל ובהיררכיה שלהן). אנחנו מנצלים ו"תופסים" את המושג הזה שחידשנו כדי להתייחס לאומנות חיים מסוימת, ואליה דווקא אנו רותמים את הכותרת "אומנות החיים".

יהיה מעניין לעשות רשימה מסודרת של הנחות היסוד הללו, ואפילו רק ברמת הכותרות.

אנו מבינים ולוקחים בחשבון שמדובר בשפה שלמה שפיתחנו במהלך השנים, וערים לבעיית התרגום.

באיזה שפה אתה רוצה לנסח את הנחות היסוד הללו? ולמי היא תעשה מובן?

6.

בינתיים אנחנו יכולים לעשות רשימה חלקית של מקורות השראה – אנשים שאנו רואים בהם נציגים אפשריים של מגמה זו, ואשר העשירו אותנו בשפתם המיוחדת שנמזגה לשפתנו: לוינס, בחטין, בובר, ברגסון, ג'נדלין, פלדנקרייז, רילקה, הרב קוק, גורדון, בן יוסף, בוהם, טאגור. אלה אנשים שבאים מדיסציפלינות שונות, תחומי חיים שונים, גישות שונות, וספק אם יש זרם מחשבה אחר שהיה מכנס אותם בכפיפה אחת, וספק אם הם עצמם היו מזהים עצמם כשייכים זה לזה. בו בזמן הם גם ביטוי למסע המאוד קונקרטי שעשינו, ולאנשים המסוימים שפגשנו לאורך המסע הזה. בוודאי השמטנו גם רבים אחרים, שאם היינו פוגשים אותם, היינו מזהים שגם הם שייכים ל"מועדון" שלנו (בלי שהם עצמם ידעו זאת). מן הכותרות המצויות הקרובה ביותר היא "הפילוסופיה הדיאלוגית". וגם היא מושג "מעומעם" שלא מרבים להשתמש בו במקומות אחרים. זו צמחה מן הפילוסופיה הקיומית ומן הפנומנולוגיה, ויש לה בוודאי השפעות מתורות מזרח מסוימות.

7.

אני אפילו לא בטוח שאנחנו ממציאים פה משהו חדש – ניצנים דומים של אי-מרוצות וכווני מחשבה ביקורתיים ניתן למצוא בהרבה מאוד תחומים, עם פריצות דרך וגילויים משמעותיים. אז אולי העיקר כאן הוא הזיכוך – הניסיון להציב את מערכת הקואורדינאטות של ההסתכלות במקום חדש. ולהתעקש לדבר על העולם והאדם ממקום חדש זה.

בכל פרספקטיבה אפשר למצוא רעיונות המתפרשים על פני מרחב גדול מאוד, אבל למיקום של מרכז הכובד יש כנראה השלכות רבות – לא רק ברמה של המחשבה אלא באופן חיים/הוויה האופייני לתרבות מסוימת.

פורסם בקטגוריה התייצבות, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *