חשיבותה של המיקרודיאלוגיה

1.

אנחנו מופעלים על ידי דחפים שהם בדרך כלל זריזים הרבה יותר מיכולתנו לשים לב אליהם באופן מודע. השהייה היא היכולת להאט את הקצב במידה כזו שאנו יכולים לחזור ולפגוש אותם.

בדרך כלל זה מספיק. לא צריך לעשות שום דבר אחר בקשר לזה. רק לשים לב. ורצון הבריאות שלנו כבר עושה את כל השאר. תשומת הלב היא כמו מגע יד מרפאת, היא מרככת את הבהלה ומאשרת מחדש את הצמיחה.

2.

מה גרם לתגובת ההישרדות המהירה?

האם זו לא הייתה האמירה הפנימית "אני רעה"?

משמע, לא מדובר רק בתגובה יחידה – דחף גולמי ופשוט – בדרך כלל הדחף הוא כבר "דפוס תגובה", מסלול שלם ומרובה פרקים, המופעל כמקשה אחת כל פעם מחדש שהגירוי מופיע. ההשהיה מאפשרת לשחרר את הפרקים, לפרק ולהרכיב מחדש את מסלול התנועה, באופן שיהיה הולם יותר את המציאות, וזה מאפשר במקום לצאת למסע של הישרדות, להתחיל מסע של ידידות.

3.

תשומת לב, מלבד מה שהיא מצד עצמה, היא גם נכונות לשים לב.

משמע, שאלה, הבעת סקרנות, נכונות ללמוד, פתיחות לקורה.

והסקרנות הזו בעצמה כבר שייכת למשפחת הידידות. עצם היחס הזה, וההכרעה המוסרית שמגולמת בו, הוא מעבר למרחב ידידותי, עוד בטרם התחיל אפילו הריפוי.

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *