בעקבות מפגש רביעי של אומנות החיים

1.

קודם כל הנה שני קישורים העוסקים בקבוצת דיאלוג נוסח בוהם, שלא הכרנו לפני כן.

הקישור הראשון הוא מאמר קצר ומסכם יפה את מהות קבוצת הדיאלוג. הוא פורש מספר מן העקרונות ומציע להתחיל כל קבוצת דיאלוג בעשר דקות של ישיבה שקטה:

האתר השני קצת יותר מפורט ויש בו הרבה ציטוטים יפים של בוהם. מישהו עשה כאן עבודה רצינית:

https://www.bohmdialogue.org/

2.

ובעניין עיסוי כפות הידיים – הנה מצגת המציגה את הברכה של העבודה עם כפות הידיים.

כולל הצעה לתרגיל עצמי:

אגב, במקביל לרפלקסולוגיה בכפות הרגליים, יש גישה תרפויטית שלמה הנקראת "סו-ג'וק", העוסקת בריפוי דרך עיסוי מקומות שונים בכפות הידיים:

http://www.time2focus.com/index2.php?id=88731

3.

ובעניין השמות.

כאמור, אחת מן הדרכים שאנו עובדים עם משפטי הגנאי – מלבד העבודה חשובה של זיהויים ותרגומם ללשון אישית ופרטית – היא להסכים לקבל עלינו את דינם.

ואם אנו מזהים בסיטואציה משפט גנאי שאומר שאנו שוכחים שמו של מישהו בגלל שהוא לא מספיק חשוב לנו, שלא אכפת לנו ממנו, שאנו כל כך עסוקים בעצמנו עד כי איננו פנויים באמת לפגוש אחרים (או כל ניסוח אחר שמתאים אישית) – אז אולי זה נכון.

לפחות בשכבה הראשונה.

אחר כך תמיד יש עוד שכבה מתחת, אחרת, אוהבת, אבל חלק מן העניין הוא שמרוב ההתגוננות מפני משפטי הגנאי אנו לא מגיעים לשכבה הזו.

4.

אז פניו של מישהו כמו דורשים מאתנו, תובעים מאתנו, ואנו מציבים חיץ בפני תביעתו, בפני קריאתו, בפני האינטימיות של פניו. לא פלא שאחר כך איננו זוכרים את שמו.

אבל מצד שני גם הזכירה של שמו של מישהו יכולה להיות אסטרטגיה שמציבה חיץ ופוטרת אותנו ממפגש.

כך או כך, נראה שאיננו מקדישים מספיק תשומת לב סקרנית לזולת, לאחרותו, לקריאתו.

לא בהכרח בגלל שהוא לא מעניין אותנו, אלא בגלל שאנו חוששים, וממהרים להתנהל מולו, לשים אותו בתוך הסדר של עולמנו, ולהמשיך לנוע במסלולינו התפקודיים בלי שניתן לו להפריע להתנהלות החלקה.

זו התפקודיות היתרה שנמצאת בעוכרנו.

אפשר להבין שאחר כך אנחנו אפילו לא שמים לב שמי שאנו מדברים אתו התחלף באדם אחר:

5.

או בניסוח אחר, ייתכן שזו אותה מסכה שאנו שמים על פנינו כדי להגן על עצמנו מתביעות הזולת שגם מפריעה לנו לפגוש אותו, להתחבר אליו, לזכור אותו, לזכור את שמו.

הנה סרטון קצר שעוסק בסיבות שלהן אנו נוטים לשכוח שמות של אנשים חדשים:

6.

אבל השם יכול לעזור לנו, אם אנו הוגים אותו בצורה הנכונה – כדרך לפגוש.

אם אנו משתמשים בו לא רק כדי לשיים את האדם שמולנו (זו עדי) – אלא משתמשים בו כדי לקרוא לו ממש, כמו שמעירים מישהו ישן ורואים איך הוא מתעורר ומגיב לקריאתנו.

וזה אכן יכול להיות תרגיל מעניין לשוב ולקרוא בשמו של מישהו שוב ושוב, לאט, בכוונה, ולראות מה קורה לו, מה קורה לנו, בתהליך הזה. עד לאן זה מגיע, איפה זה פוגש.

ואכן, יש כוח בקריאה בשמו של מישהו, כפי שמתאר זאת המאמר הבא:

https://goodmenproject.com/featured-content/the-power-of-using-someones-name-ldvs/

ויש שעושים בזה שימוש יותר מודע ותעמולתי… למשל כדי לשכנע קונים…

https://www.qminder.com/using-customer-names/

7.

אגב, אף על פי שלכאורה שמו של מישהו הוא  עניין שרירותי, יש מחקר שמראה שהאדם דומה לשמו:

https://www.livescience.com/58035-why-people-look-like-their-names.html

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *