מכתב בעקבות מפגש שישי

דומה שהמדע המכאני מסביר הכול מלבד דבר אחד – מה זה ה"אני" – העובדה שהעולם לא סתם קורה מסביב אלא הוא קורה לי. אני כאן. לא רק קיום ולא סתם, אלא נוכחות.

ולכאורה אפשר לבוא ולומר – אמנם חידה, אבל בכל זאת בוא לא נעשה מזה עניין כל כך גדול, מה הוא בסך "פרונקל האני" (אני דני, או אפילו האדם בכלל) ביחס למרחבי הקוסמוס האדירים?

אבל לי נדמה שהאיכות הזו היא חזות הכול ואין פיסת קיום, ואפילו רגע אחד בקיום, שאין בו את הייחודיות הזו. כתבתי על זה ב"שלושת הפלאים". וכך, בשבילי העובדה שהמדע המכאני לא מצליח להסביר את הדבר האחד הזה (למעשה אפילו לא חושב שיש פה משהו להסביר), אומר שבעצם הוא לא מצליח להסביר שום דבר. (אני קצת מגזים לצורך הפואטיקה).

* * *

"ייחודיות", לא דווקא במונחים של הבדלה והשוואה – שאז זה יותר דומה ל"מיוחדות" – אלא  אולי כמו שאומרים בפיסיקה (הנקודה הסינגולארית), שהיא נקודת צומת, נקודת קריסה במפגש בין צופה לנצפה. אבל בעיקר זה השם למה שאין לו "קליפה" או מוטב – אותו דבר שהתיאור בשפת ה"על-יות" "about-ness" לא מצליח למצות אותו.

* * *

וכך אני יכול לראות את זה אפילו בהבדל שבו שואלים שאלה:

שאפשר פשוט לנסח משפט שאלה, ואפשר לשאול ממש. כשרק מדקלמים משפט שאלה – הרי זה להביא את הדבר בקליפתו. הנה הנחתי אותו כאן, אובייקט לשוני, בבקשה. אבל לשאול ממש פירושו להתייצב שם, ולהפוך את מה שהיה אובייקט סתום בחזרה לחלול – תנועה שבנויה מחומר אחר ויש לא איכות אחרת – האיכות האחרת הזו היא בשבילי הייחודיות. (או ליתר דיוק הייחודיות כסוד ההוויה, כי אחר כך יש את המימד האחר, אמנם לא בלתי קשור, הפסיכולוגי, הקשור לתשוקת הייחודיות ולהבדל בינה לבין ההתמכרות למיוחדות).

* * *

הזכירה לי אורלי את המאמר הזה "האני הנע" – יכול להיות מאוד רלוונטי אחרי הלימוד של המפגש.

והנה הפנייה לשאלה שבה התפרסם ראמאנה מהרישי – מי אני? – והתרגיל שעשינו עליו הוא ממליץ כמדיטציה ודרך חקירה אל האמת:

 http://www.sriramanamaharshi.org/wp-content/uploads/2012/12/who_am_I.pdf

וסרטון קצר עליו:

https://www.youtube.com/watch?v=rcvuctV0FJo

בדקה החמישית של הסרטון אפשר למצוא את החקירה – מי זה ה"אני"?

התרגיל הזה שעשינו, אם כן, יכול אמנם ללכת רחוק מאוד, במיוחד אם נותנים לו יותר זמן, וחוקרים אותו בוואריאציות השונות שלו. והיה מעניין לראות איך כל אחד לקח את זה למקום קצת אחר. זה בשבילי ייחודיות, לא רק במובן ההשוואתי – שכל אחד יש לו דרך משלו – אלא שזה הוא שם.