מלאכים וזימוני מלאכים

כל מילה, לצורך העניין, יכולה להיחשב כמלאך. היא באה כשהסיטואציה מזמינה אותה, היא באה כאשר ההבעה מזמינה אותה. ואמנם קורה שהמלאך-מילה ממשיך יותר משהוא התבקש – זה המצב שבו האדם נמשך אחרי המילה, במקום אחרי ההבעה. המילה כבר מביאה איתה כיווניות – מתח בריא בעקרון אם יודעים לעשות בו שימוש – והכיווניות הזו כובשת את ההבעה ומכתיבה לה. כמובן, זה שהמלאך לא יודע להיפרד זה קשור גם בטבעו של המלאך וגם בתנופת ההבעה. כאשר תנופת ההבעה רבה, המלאכים מתהפכים מנעשה ונשמע לנשמע ונעשה והכיווניות הופכת להיות למתח פורה. המילה מתחדש, מתרעננת, ונזרעת לרקע באופן נאור.

כל מילה היא מלאך במובן הזה שאדם לא ניצב לפני הדיבור כשהוא מחפש את המילים – הן מופיעות לו על פי הצורך, עושות את שירותן והולכות.

כל התרה יכולה להתגבש לכדי מלאך. ההבדל בין התרה למלאך קשור במידת המוצקות.

למעשה התרה יכלה להנביע מתוכה שני כיווני התגשמות – האחד הוא סוג של החלטה הרלוונטי לאורח חיים, ואחר הוא המסמך הכתוב, שיכול להסתכם ולהתגבש במילה או משפט או רונה (פסוק בעל מבנה) – זה המלאך.

זה עדיין לא עושה את המלאך לכלי של תקשורת משחררת. לשם כך אנחנו זקוקים לעוד שני דברים – מילות הזימון, ומילות הפרידה.

מילות הזימון הן לא בדיוק מילים בהכרח. זו ה"טכנולוגיה" של הזימון. היא יוצרת את הזמינות של המלאך בסיטואציה נתונה. עצם זה שהתרה הפכה למלאך בתהליך של לימוד וגיבוש מכוון, כבר עושים אותו נגיש יותר. אבל ייתכן שבכל תחנה יש איזו פרקטיקה של שימת לב שיוצרת גם סוג של העדפות בין מלאכים. כלומר מקרבת אחדים ומרחיקה אחרים.

ברור, הלימוד בבית המדרש בבוקר יעשה את המלאך זמין בשיחת הערב. ההתיידדות בבוקר, תעשה אותו נוכח יותר בערב., נגיש יותר.

ואפשר שאדם יבוא לשיחה עם שלושה מלאכים שהוא יודע עליהם מראש. אבל במקביל חשוב לראות שמלאך מוזמן מתוך עצמו, ושיכולים להיות הרבה מאוד מלאכים.

מה ההבדל בין מלאך לזימון מלאך?

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *