מאפיינים של האיכות הדיאלוגית בקבוצת דיאלוג

קבוצת דיאלוג: לאיכות הדיאלוגית כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצה דיאלוגית יש מספר מאפיינים. נתחיל בזה שקבוצת דיאלוג שונה מקבוצות דעת (דגש על הידע והצדק) מחד, ומקבוצות של דינמיקה קבוצתית מאידך. היא שונה מוויכוח שהוא בעיקר מהלך תקשורתי של הסתדרות, והעמדת דעה כנגד דעה, והיא שונה ממהלך רגשי שעוסק בעיקר ביחסים בין המשתתפים בקבוצה או תהליכים הפנימיים שעוברים המשתתפים. יש כאן משהו שלישי שהוא במוקד תשומת הלב ומחבר את כולם ביצירה.  

כבוד לאחר: הכבוד לאחר אינו רק ערך אמוני או הצהרתי, אלא זיקה ממשית שמתבטאת בשחרור שמשחררים את האחר. ברגע שמפסיקים להשתמש באחר כקהל, כייצוג, כעמדה, כהוכחה, ומתחילים להתייחס אליו כאל אדם ממשי נפתח הפתח לחירותו שלו ולחירות שלנו. במילים אחרות, ראיית האחר כבן-שיח, כאדם שתמיד ראוי לכבוד, לא בשל צד האובייקט הידוע והמוגדר שלו, אלא בשל צד הנוכחות היוצר, העלום והאחר שבו, היא שמאפשרת בסופו של דבר באמת ללמוד מכל אדם.

ייחודיות: בקבוצה דיאלוגית הלכידות הקבוצתית לא מושגת על ידי הדמיון בין המשתתפים, ולא מופעל לחץ גלוי או סמוי להגיע להסכמה, או לצבע אחיד. אדרבא. הלכידות היא לכידות אורגאנית המושגת מהשלמה של קולות שונים ומגוונים. הדעות הסותרות, תפיסות העולם השונות, לא רק שאינן מאיימות, אלא הן עוזרות זו לזו לפרוח. יש מקום לייחודיות של כל אחד. 

4.       ריבוי פנים: ריבוי הפנים הוא לא רק ביטוי לעובדה שעל כל נושא יש דעות שונות, ומנוגדות, אלא לכך שישנו מעגל שלם של דרכי הסתכלות שונות שרק בהכלת כל מרכיביו הוא נעשה שלם. העובדה שהיחיד מבין את ייחודה של נקודת המבט שלו לא מתורגמת לתחושת מוגבלותה ולצורך להשיג ולהכיל את נקודות המבט האחרות, אלא אדרבא הוא מבין שמבלי שישמור על נקודת המבט הייחודית, שלו ושל שכנו, המעגל לא יהיה שלם. משמח אותו לדעת שהוא חלק מקבוצה שבה כל אחד חזק באופן אחר, שהוא יכול להרשות לעצמו לקחת צד, כי מישהו אחר לוקח צד אחר. במשך הזמן ריבוי הפנים של הקבוצה מופנם והופך לדרך התבוננות עקרונית בכל דבר. ריבוי פנים זה הוא שמאפשר לקבוצה להפוך לאורגן חשיבה רב ממדי שחכמתו עמוקה ורחבה יותר מזו של היחיד.

5.       השהייה: בדרך כלל אנחנו מגיבים לעולם ופועלים מתוך הדפוסים המנהלים אותנו. כשאנו נעשים מודעים לכך, אנו עשויים למצוא את עצמנו מתנגדים לדפוסי התגובה שלנו, וזו בעצם עוד צורה של תגובה. ההשהיה היא האפשרות לפעול לא מתוך הדבר, וגם לא בהתנגדות לדבר, אלא בברכת הדבר. אנו משהים את התגובה, ומפנים לה מרחב של הקשבה. 

הקשבה אקטיבית: להקשבה יש כוח מחולל. היא לא רק פסיביות. היא מאפשרת לדברים לקרות, ומסיעה אותם קדימה. הקשבה אקטיבית היא בו זמנית הקשבה לאחר ולמה שקורה בתוכנו עצמנו: מאיפה הדברים באים, מדוע עולה הצורך הדוחק להגיד דבר מה, מדוע זה מעורר התנגדות. הקשבה אקטיבית אינה מסתפקת בהקשבה לתוכן הדברים, אלא מהווה ערנות דרוכה לכל מה שנוכח כאן ועכשיו. 

הכל רלוונטי: בקבוצות רבות יש קירות סמויים המגדירים על מה ניתן לדבר ועל מה לא ניתן לדבר. קבוצה דיאלוגית לא שונה מהן, אבל היא רגישה יותר לקירות אלה ומכוונת לאפשרות למוסס אותם. הדיונים לפיכך אינם רק דיונים תיאורטיים, או אינטלקטואלים, או רגשיים, או מתאימים רק לסוג דיבור אחד ולא אחר. כל מה שעולה ראוי שיעלה, והלימוד הוא בו זמנית אישי וכללי כאחד.

עדות: תהליכים שעובר אדם עם עצמו עשויים לחמוק מהמודעות ולהישכח. הלימוד הדיאלוגי המתרחש במרחב קבוצתי ער, מאפשר לזולת להבחין בתהליך הלמידה שעובר האדם ובכך להגביר את המודעות שלו לשינוי שהוא עצמו עבר. כך משמשת הקבוצה כמגבר לתהליכי לימוד אישיים והפנמתם. עצם הנראות של תהליך כבר נותנת לו קיום מסוג אחר ומאפשרת תנועה יוצרת של הבראה.

9.       אחריות:  מה שמאפשר אקלים כזה קשור בין היתר בהתכוונות שעמה בה כל יחיד: האופן בו הוא מבין את אחריותו ללימוד שלו, הסכמתו להיות כתובת, האופן שבו הוא לא מתלונן, נשאר בן חירות. מתוך כך גם הערנות שהוא מביא ללימוד, והאופן שבו הוא דורש את המציאות.

זרימה פתוחה: בקבוצה דיאלוגית מתאפשרת זרימה חופשית של המשמעות. המשמעות יכולה לעבור תהליך של אבולוציה, כאשר אנחנו, כאדמה זו, משמשים חומר גלם להתפתחותה. אנו, בגמישותנו המחשבתית, אבל גם במודעותנו לכל אותם דפוסי משמעות קשוחים. הזרימה הקולחת של המשמעויות השונות מאפשרת פרוק של משמעויות ישנות וגיבוש של משמעויות חדשות, ללא הרף. כמו בהרבה מערכות כאוטיות, זרימה חופשית ומקרית לכאורה של אינטראקציות, (והרי אפשר לדמות משמעויות לישויות הנפגשות ללא הרף) יכולה להניב סוג חדש של סדר, רמה חדשה של משמעות. כשמדובר באנשים ובשותפות של הצופה בנצפה, סדר חדש זה הוא סוג של חוכמה רגישה. כמעט סוג של חסד.