מבוא קצר לתקשורת משחררת

1.

תקשורת היא כמו האקלים שאנו נמצאים בתוכו והאוויר שאנו נושמים. וכמו שלאוויר, בהיותו מזוהם, יש השפעה עצומה על איכות חיינו ובריאותנו – כך גם התקשורת.

אנחנו לא רק צרכנים פסיביים של אוויר, אלא גם יכולים להשפיע באופן אקטיבי על איכותו בהתנהגות "אקולוגית" (לשחרר פחות מזהמים לאוויר, לנטוע עצים וכן הלאה).

וכך גם התקשורת: היא לא רק נתון המקיף אותנו, אלא כל אחד במקומו ובמעגליו יכול לדאוג לאקולוגיה תקשורתית בריאה עבורו ועבור אחרים, ובכך לתרום לאפשרות שיהיה זה עולם טוב יותר לבני אדם.

בניסוח אחר: לרפא את התקשורת זה לרפא את העולם.

2.

והתקשורת החיצונית הזו – נקייה או מזוהמת – מחלחלת פנימה ונעשית גם למזג הפנימי של האדם – אם לא לאישיותו ממש, אז לבטח לאחד הגורמים המעצבים ביותר של זהותו.

האדם הוא תבנית נוף תקשורתו.

מה שספג בילדותו, ומה שממשיך להקיף אותו בבגרותו, כל זה נעשה לאופן חייו, ולחיוניות התייצבותו.

3.

לתקשורת רבדים רבים, גלויים וסמויים, אבל יש בה גם מימד מאוד קונקרטי, נגיש וזמין, העושה אותה זירה טובה להתבוננות ועבודה.

בין היתר התקשורת היא קונקרטיזציה של השייכות – ודרכה אפשר לעבוד על השייכות (על הקשר, על מערכות היחסים, על החיבור, על אקלים מברך בין בני זוג וכן הלאה).

4.

ההתמקדות בתקשורת מדגישה את המימד הבין-אישי, ומובלעת בה ההנחה שמה שעושה את האדם, זה פחות הפסיכולוגיה הפנימית שלו כיחיד, ויותר זיקתו לזולת – המרווח ההומה נוכחות בינו לבין האחר, על המימד המוסרי שיש בזיקה זו.

כאן מרבית קשייו, וכאן גם אפשרות רפואתו.

הבדידות, דרך משל, איננה היעדר תקשורת אלא דפוס תקשורת של היעדרות. אדם יכול להיות לבד במערה, ועדיין לחיות תחת אותו דפוס. גם אם אין אף אחד לידו במערה, עדיין יש לו "אתה" ו"הוא" ו"הם" מסוימים המקיפים אותו, שהם חלק ממערכות היחסים המתמשכות שלו, ומי שמאכלס את שיחתו הפנימית.

5.

מן הסתם יש אינספור גוונים של תקשורת, אבל לצורך העבודה שלנו חשובה לנו ההבחנה בין שני סוגים של תקשורת:

תקשורת קושרת,

ותקשורת משחררת.

גם כלפי חוץ – בתקשורת בין אדם לזולתו, וגם כלי פנים – בתקשורת שבין אדם לעצמו.

6.

תקשורת משחררת בשני מובנים:

קודם כל כתקשורת שנועדה לשחרר תקשורת קושרת הקודמת לה – וככזו היא מעשה של הרפיה התרה וריפוי,

וגם במובן הפשוט, שבקיומה הבוגר כתקשורת משוחררת, היא משחררת כל אדם להיות הוא בחירותו ובעוצמתו. על כן גם אז, היא עדיין תקשורת משחררת.

7.

תקשורת משחררת, אם כן, היא התקשורת שנעשית בין שני אנשים (או יותר) שלמדו להפריד בתוכם בין העיקר למיותר, ומוצאים את עצמם בשיחה בין עיקר לעיקר.

שזה בדרך כלל גם שיחה בין "בעד" ל"בעד" (וזה כך גם אם הם לא מסכימים זה עם זה).

תקשורת משחררת, אם כן, היא הקונקרטיזציה של השייכות הדיאלוגית.

8.

ועצם קיומה של השיחה ברמה הזו, גם פועל לחלץ אנשים מתוך המיותר ולפגוש את העיקר, גם אם לפני כן התקשו להפריד.

במקום הזה, הם נעשים מחדש מדמויות פסיביות בסיפורים של אחרים, למספרים, ששיחתם היא הזירה והכלי באמצעותם הם בוראים משמעויות חדשות.

פורסם בקטגוריה התייצבות, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *