1.
מבין כל שכבות ההוויה קיימת שכבה אחת שאנו קוראים לה "קומת הלב" – המקום שבו מרגישים. היא תמיד שם, גם כשלכאורה לא מרגישים. אם אותו אדם "לא מרגיש" יעצור להתעכב על כך, הוא יגלה שגם ל"אי-הרגשתו" יש צבע וטעם וריח – אותם הוא יכול להרגיש.
2.
"להרגיש את מה שיש" זו אותה התעכבות על ההרגשה – השהייה החופנת בתוכה גם קבלה וגם הסכמה וגם הכרה (recognition).
3.
האפשרות האחרת, השכיחה יותר, היא "ניהול רגשות", או "התנגדות למה שיש". שהוא כבר תגובה להרגשה ותגובה לתגובה של ההרגשה, באופן מורכב ורב-עלילה.
להרגיש את מה שיש הוא לפסוע דרך הערפל (המורכבות רבת העלילה), בחזרה אל ההרגשה הראשונית.
4.
להרגיש את מה שיש הוא גם המבוא לפעולתו המבריאה של האני האורגני. במקום להתעסק בניסיון לפתור, שהוא בדרך כלל מעגל תגובה מכאני המפרנס את עצמו – השהייה עם מה שיש, יוצרת מגע עם קומת הלב, ומתחילה תהליכי טרנספורמציה ברמת עומק.
5.
כמו כן אנחנו מבחינים בין הרגשה לרגש. הרגשה היא מה שתואר עד כאן, רגש הוא הרגשה שגורשה המנסה לחזור הביתה.
6.
מיפינו שישה דברים שאנשים נוטים לעשות עם הרגשות כחלק מניהול רגשות. קראנו להם "זנבות הרגשה" – אלה התוספות האוטומטיות שאנו מצמידים לניסוחי הרגשה. "להרגיש בלי זנבות" הוא ניסוח אחר ל- "להרגיש את מה שיש". כאן המיפוי.
7.
לקריאה נוספת (מתוך אתר התקשורת המשחררת):
להסכים להרגיש (סימנים הרומזים אל כך שבוטאה הרגשה ולא דבר מה אחר).
רגשות והרגשות (ארוך יחסית)