תובנות, התרות, מלאכים

מלאכים הם מצב צבירה נוסף של התרות. הייתי אומר שהתובנה היא כמו גז, ההתרה כמו נוזל, והמלאך כמו גביש.

ואיך זה קורה? איך התרה הופכת למלאך?

בהצלבה.

בלימוד מחדש של הטקסט הכתוב, ובייחוד בלימוד עם עוד מישהו (או אנשים נוספים), שזה סוג של הצלבה כפולה, גם הצלבה של הזמן (קריאה חוזרת) וגם הצלבה של תודעות נוספות. ההצלבה מגבשת.

אפשר שזה יישאר כך רק כלימוד, או קריאה חוזרת,

ואפשר שזה יהפוך לסיכום:

סיכום הנקודות העיקריות, משפט, מילה, חמשיר.

אלה יכולים לנבוע באופן טבעי וללא מאמץ מן הלימוד המשותף של ההתרה, ומן הזמן שחולף והעקבות שמשאירה ההתרה, או שהם יכולים להגיע מתוך מאמץ מודע לגבש, להצליב ולגבש, ולתרגם, ולסכם, ולנסח.

כך מקבל המלאך את גופו ונעשה זמין לקריאות של מצבים, זיהויים וחיפושים.

ומה עושה מלאך? מלאך עושה את הממברנה על ארבעת תפקדיה:

דוחה סיפורים טפיליים, ממקד – מחבר בין רקע למוקד, משקף, ועד-רואה.

ואפשר לומר שזה לא משהו שהוא עושה – כיוון שהמלאך זהה לשליחותו – אלא מה שהוא. הוא הנו נדבך בממברנה.

* * * *

התרה היא נושא ללימוד. היא מקום לחזור אליו לשתות ממנו. בשונה מן התובנה היא כבר נעשתה מקום. ובתור מקום שכזה היא גם מחלחלת לכללות הרקע, ומוצאת את עצמה גם מתגבשת באירועי מפתח מסוימים – מולידה מלאך כמו מעצמה.

המלאך, בשונה מן ההתרה, כבר קיבל איזה מבנה מוסכם, וכוחו דווקא בקשיחות היחסית של מבנה זה. זה מאפשר לו להפוך לכלי – עניין חלול שרואים דרכו ובעזרתו. כך הוא ממלא את שליחותו.

* * * *

תובנות Ñ החלטות או התרות Ñ זריעה נאורה או מלאכים.  

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *