ב"מארג התרות אישי" הכוונה לעבודה אישית מתמשכת, אשר נעזרת בסט כלים הנותנים לה מסגרת. בשונה ממהלך יותר נוודי הנעשה תוך כדי החיים (בשגרת היומיום מצד אחד וצמתי לימוד מצד שני), מדובר כאן במהלך מאורגן ושיטתי יותר.
אני מדמיין את האישה היושבת בסבלנות לצד שטיח אותו היא אורגת ואל תוכו היא שוזרת את סיפור חייה. רק שבמקרה הזה מדובר בתהליך התרה העוקב אחר מעגל החיים האישי – מעגל החברים, מעגל האירועים – ואט אט לומד לעשות בו את ההפרדות המברכות, ולספר אותו מחדש באופן משחרר.
זו עבודה שעושה שימוש בכל הכלים המוכרים של התקשורת המשחררת, ומוסיפה להם כלים של חיבור, הנותנים מסגרת של הליכה צעד אחר צעד. בשונה מעבודה נוודית הפוגשת את מה שבא (מה שהחיים מזמנים), העבודה הזו מזמנת חלק אחר חלק באופן מסודר למדי, ומכאן המטפורה של אריגת שטיח. מעין ניקיון פסח, בית מדרש יומי, מהלך של נדבכים.
ויש עונג בעצם העבודה הזו כשם שיש עונג בלימוד תורה. והדבר נעשה לשמו ולא רק לתכלית של איזה שחרור עתידי. זהו מעשה של הליכה בגן עדן, וטיפוחו תוך כדי. מעשה של [[זריעה נאורה]].
אופייה של עבודה זו הוא ביוגרפי מטבעו והוא נעזר בכתיבה.