עיון במושכלות

(ד-10)

דבר זה התעורר אצלי כשהאזנתי לראיון רדיו עם שר האוצר יובל שטייניץ. היה זה ראיון קצר שעסק בעניין יומי כלשהו – אולי יום הולדת של פילוסוף, או דבר דומה לזה. העיקר, פנו אליו לא בתור שר האוצר אלא בתור פילוסוף (יובל שטייניץ התחיל את דרכו כפילוסוף וכתב מספר ספרים לפני שפנה לפוליטיקה). ואני יכולתי לשמוע שעצם זה שהוא מדבר על נושא פילוסופי, כבר עשה את דיבורו אחר. יותר מזה, יכולתי לחוש שהוא נעשה למספר רגעים לאדם אחר. יכולתי לנחש שרגעים ספורים אלה שהוא נעשה בהם אחר יצבעו את כל יומו בהשראתם.

אכן, התכנים שאנחנו עוסקים בהם אינם רק חומר גלם העובר בצינורות שקיימים מכבר, אלא במובן עמוק הם גם החומר של צינורות אלה עצמם. הדברים שבהם אנחנו מעיינים ומעסיקים את מחשבתנו, מקרינים מחדש את אורם עלינו, ויש להם השפעה רבה על מי שאנחנו.

עקרון פשוט זה – שאנחנו מוארים מן הדברים שאנחנו מתעסקים בהם – יש לו כמובן השלכות מעשיות לגמרי, שהרי זה אחד הדברים היותר פשוטים שאנחנו יכולים למשול בהם – איזה "מזון רוחני" בא אל קרבנו.

עיסוק באידיאות של טוב ויפה משפיע על הנפש לטובה גם אם מדובר באידיאות תיאורטיות לחלוטין. ואכן, מחקרים מראים שאנשים שנחשפו לתכנים מוסריים ינהגו ביתר יושר זמן מה לאחר מכן.

וכמובן, לא מדובר רק בתכנים, אלא באופן שבו הם נמסרים, וברקע העוטף אותם. משמע, לא רק התכנים הגלויים, אלא גם התכנים המובלעים, הפחות מודעים לנו, משפיעים עלינו. לא רק  התכנים הגלויים של טכסט כתוב, למשל, אלא גם מי כתב אותו, מהיכן בא, מה תפיסת העולם שלו, איזו השראה מכתיבה את כתיבתו. (וכך למשל, אם כתיבתו היא בעיקר ניסיון להציג את גודל חוכמתו, ישפיע הדבר עלינו בהתאם).

ומשתמע מכאן עקרון של ]]היגיינה נפשית[[: היה זהיר בתכנים שבהם אתה מעיין, ואולי גם: נסה למלא את יומך באידיאות של טוב ויפה. אלא שכאן גם צריך להזכיר את [[פרדוכס הריפוי]]. אם נגדל בסביבה סטרילית ייתכן שלאחר מכן נאבד את חוסננו. ואדרבא, לפעמים דווקא הפרוק שבא ממזון לא בריא, מלמדנו דבר ששנים רבות של מזון בריא לא יכול ללמדנו. כך שגם כאן תקף עקרון ה[[מרכז/גבול]]: איננו מבקשים לבודד את עצמנו מכל מני סוגי השפעות, אלא ליצר סוג של מרכז שמאפשר לנו את אותה [[פתיחות לא פרוצה להוויה]].  

התקשורת המשחררת מנסה להפוך את המרחב דיאלוגי-אמוני ליותר נגיש. ואחת הדרכים הפשוטות לעשות זאת היא לימוד, גם אם הוא עיוני לגמרי, של האפשרות הזו. לימוד מהותו, דרכיו, תכניו של המרחב הדיאלוגי אמוני.   

העקרון הזה של עיון במושכלות ידוע מכבר, והוא בא לידי ביטוי למשל בהמלצות של דתות שונות להגביל את תכני הקריאה של המאמינים, ומנגד בהמלצות לחזור ולקרוא בכתבי הקודש. ובכל זאת היה נדמה לי שבניסוח שאני מביא כאן יש חידוש המצדיק את כתיבתו. .