מיוחד ויחודי

ההבחנה בין ייחודי ומיוחד היא מהבחנות היסוד של התקשורת המשחררת.

מלכתחילה ישנה שאיפה עמקוה של כל אדם להיות יחידי (ייחודי).

בכל ליבו ובכל מאודו חש הוא צורך זה מתוך בסיס חירותו. זו שליחותו.

אבל כאשר הוא נתקל בעולם שבו כולם דומים, שבו הכוח המכריע הוא הכוח להיעשות דומים, שבו השייכות היחידה האשפרית (להבנתו) היא זו של הדומה, פורץ לו הצורך להיות יחידי אל תוך נתיב מיוחד ונעשה ללצורך להיות מיוחד. כאן הוא מוצא דרך מיוחדת להיות ייחודי, להיות בעל ערך, להיות שווה: על בסיס ההשוואה, על בסיס של מציאת מקום, לא מתוך השלמה אלא מתוך ה"יותר".

זהו ההבדל הגדול בין קהילה לחברה.

השאיפה להיות ייחודי, להיות בעל ערך, להיות בעל זהות פנימית, היא חלק מן השאיפה העליונה של הנפש אל הטוב. שאיפה זו נשארת בצורתה הטבעית ביותר בתוך קהילה. אבל ברגע שאדם נקלע לחברה היא הופכת להיות דבר אחר. שוב אינה השאיפה להיות ייחודי אלא השאיפה להיות מיוחד.

מי שנתון בתוך חברת של אנשים וחש את אותו לחץ אטמוספרי, אותו כוח הלוחץ עליו מכל עבר להיות דומה, להיות מישהו, להיות מישהו במובן של אחר מתוך דומים. אותו אדם, כוח הייחוד שלו פורץ לעצמו מוצא בדמות ה"יותר". כולם שווים אז אני אהיה שווה יותר.

כלומר, אל לנו באופן סוחף לראות בשאיפה להיות שווה יותר רק איזה תופעת לוואי של האגו האוחז ושומר. אלא אדרבא לעשות תהליך של חזרה בתשובה המוצא מחדש את שורשי הטוב בדמות זו.

פורסם בקטגוריה מילון-מושגים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *