(גם "מבני תנאי" או "מבני הליכה לאיבוד")
מבני הסתדרות הם אותם מבנים נפשיים (והתגלמותם החומרית), שאנו בונים מתוך אמונה שרק אם נהיה בצורה מסוימת יש זכות לקיומנו ואפשר שיהיה לנו מקום בעולם.
רק אם:
נהיה חכמים, נעשה עבודה רוחנית, נרוויח כסף, נצליח להגיב נכון, נעבוד קשה, נאהב, נהיה יפים, חיוניים, בריאים, צעירים, נחמדים לאחרים נדיבים, חברים טובים, וכן הלאה – כל אחד על פי ההתניות המסוימת שלו – רק אז נהיה זכאים למקום בעולם.
ועל כן אנו שוקדים השכם והערב בעיצוב ה"צורה" הנכונה.
בלא לשים לב שזהו מעשה זה עצמו של בניית מבני הסתדרות,
שמגרשנו מן העולם,
וממלא את העולם בתחליפי אדם, המצרים את המקום גם לאדם עצמו וגם לאחרים.
הנה כי כן, נכבשה הארץ.
***
מבני ההסתדרות הולכים עמוק מאוד ונוגעים לשטחים נרחבים בחיינו. כמעט כל פעם שאדם אומר לעצמו "אני צריך… " הרי הוא מבטא בכך את האמונה המפילה אותו קורבן בידי מבני הסתגרות כאלה או אחרים.
למשל: אדם שבעקבות פגישה אדם אחר אומר לעצמו "אני צריך להתרגש פחות מהאדם הזה" וכבר הוא עסוק ב"דרכי התגובה הנכונה" לקראת הפעם הבאה ובכלל, למעשה עסוק ביצירת מבנה הסתדרות.
ולכאורה כאשר אומרים לאדם – רק אם תהיה בצורה זו יש לך מקום בעולם – עדיין אפשר להבין זאת בלשון החיוב, משמע – יש לך מקום, כל מה שאתה צריך זה רק לעשות כך וכך והמקום שמור לך. והעיקר רוצים בך, תסתכל על חצי הכוס המלאה. אבל הנפש מפנימיותה יודעת אחרת, וקוראת אחרת בסימנים. אותו "רק אם" הוא מבחינתה שלילה גמורה, שהרי אין לה דרך אחרת להיות באמת מלבד מי שהיא. וכל תנאי, אפילו הוא זעיר, שאומר לה לעצב את מי שהיא מבחוץ, כבר שלל את עצם מהותה כהבעה והתגלמות של חירות.
ואם היא נגררת למלאכה זרה זו של בניית מבני הסתדרות (מלשון – מבנים שיסדרו לה מקום בעולם), הרי זה משום שהיא מתפתה לחשוב שבקצה התהליך הזה ממתינה לה חירותה מחדש. (שאם תהיה חכמה ומקובלת, למשל, תוכל לזכות מחדש בזכות להיות היא ללא עוררין).
הנה כי כן, אדם חושב שהוא טורח לטובה – שוקד על יצירת מקום – ובאמת לא לעצמו הוא עושה מקום אלא לתחליפי-אדם. ומבחינת עצמו אותו מעשה של בנית מבני הסתדרות הוא מעשה שח "אין-מקום" מעשה המצר את מקומו בעולם, גם אם כלפי חוץ נראה אחרת. (כמו למשל האדם העשיר שבנה בית גדול).
אותן קליפות של תנאי הם גם מה שחונק אותו ברמות ובהיבטים שונים של קיומו.
***
בעברית "עצב" מלשון צורה (לעצב) הוא גם שם אחר ל"אליל" ואכן במובן העמוק "מבני הסתדרות" הם אלילים, פסילים מעשי ידי אדם, והעבודה שאנו לוקחים על עצמנו בבנייתנו אותם היא עבודה זרה.